|
|
עמוד:14
דן מירון 14 הווייה רוחנית טהורה . חיפשתי, לאו דווקא במיומנות רבה, איזה "מפתח" לתחושה המוזיית הכמו-אלכוהולית שהשרו עלי השירים . יכול להיות שמה שחיפשתי הייתה איזו נקודת אחיזה לשם התגוננות מפני תחושה מסחררת זו . מכל מקום, התשוקה להיבלע אל תוך מרצפות המרפסת או להטיל את עצמי לעבר הצמרות של השדרה גברה עכשיו שבעתיים . היה ברור לי, שהמשוררת לועגת לניסיון הכושל שלי לחדור לעולמה החווייתי ומבטלת אותו . אלתרמן, שנשאר עומד מאחורי במשך כל העת, ואולי חש ברתיעתי, חש לעזרתי והודיע : אל תדאג, היא כבר קראה את המאמר שלך עשר פעמים ! — מריסה צחקה ואישרה, ואף הוסיפה, שבת-מרים שומרת על המאמר "על השולחן ליד המיטה" ; אבל בת-מרים עצמה המשיכה בכל התוקף וההדגשה : אל יהיה טיפש ( במלעיל ; תוך זמן קצר למדתי, שזה היה כינוי — חיבה מובהק, נועד למעטים, ושהיה מכוון באותן נסיבות אל אלתרמן ולא אלי ; אני עדיין לא הייתי ראוי לכינוי קרבה כזה ) . על המאמר הזה הוא כבר יקבל אצלי . רק יראה את עצמו . הוא כבר יקבל את המגיע לו . זו הייתה הזמנה לבקרה בביתה . * * * לא מיהרתי להיענות להזמנה, וזכיתי לנזיפה חריפה מפיו של אלתרמן . בהזדמנות ראשונה הושיב אותי לידו ב"כסית", וידא שאנחנו רחוקים מכל אנשי החבורה שהייתה מתלקטת סביב שולחנו, ושאל אותי אם כבר ביקרתי אצל בת-מרים . כשהשבתי בשלילה הזדעפו פניו שלא כרגיל . המודוס הכמעט בלעדי שלו בשעת פיכחון היה אירוני . את דעותיו השליליות ביטא בשבחים מופרזים, שרק השוטים היו מקבלים מהם נחת . דברי לעג גלויים או גם "התנפלות" זועפת היו אופייניים לו — אבל רק כשהיה בגילופין ; והנה הפעם, כשהוספתי ואמרתי שאינני
|
אפיק
|