|
|
עמוד:12
דן מירון 12 מאופק" ( הוצאת מחברות לספרות, תל אביב תש"ב ) , הכרתי בעל פה, והייתי חוזר עליהם באוזני כמה מחברַי ללימודים, שאולי לא תמיד היו מעוניינים לשמוע . היא, בת-מרים, הייתה בעיני לא רק המשוררת הגדולה מכולן ( לא פעם הסתבכתי בוויכוחים מרים עם חסידיהן של מועמדות אחרות לתואר ) , אלא גם דמות התמצית של ההשראה השירית המשכרת . מושג ההשראה השירית, ה"מוזה" ניתן לומר, היה ( ועודנו ) קשור אצלי בטורים או בבתים משלה, כגון : אֶכָּשֵׁל בֶּעָנָן כִּבְאֶבֶן, אֶכָּשֵׁל בְּיוֹמִי כִּבְחֵטְא . או : עֵגֶל בַּחֲלוֹם, חַמָּה בַּסֶּדֶק . אֶבֶן מִתְחַכֶּכֶת בַּסַּף . דְּשָׁאִים בִּרְסִיסִים . גָּדֵר מִתְנַדְנֶדֶת, רָדוּם עַל חֻדָּהּ הַכּוֹכָב . או גם ( וזה כבר מתוך "משירי רוסיה" המופלאים, ספרון רב קסם בסדרת "דורון" של ספריַת הפועלים ) : יַעַר אֶל יַעַר, פֶּטֶל, צִרְעָה, עֵין הַיַּנְשׁוּף בִּזְהָבוֹ שֶׁל הַדֶּשֶׁא . ומתוך אותו מחזור — הדברים על טבעם וטיבם של בני רוסיה : הַטַּל שֶׁעַל פְּנֵיהֶם — מִתֹּם שֶׁל הַדַּעַת, אֹשֶׁר הַשְּׁכוֹל — מִגּוֹרָל וְיִעוּד .
|
אפיק
|