|
|
עמוד:10
נמרוד לוז 10 וחצי ( פי 68 אלף ! ) , דהיינו ברווחים אסטרונומיים למשווקים . דא עקא, כמויות המוסקט היו זעירות, והמקום היחידי בעולם שבו גדל המוסקט באופן טבעי, איי הבנדה באינדונזיה של היום, היה בשליטה קרטליסטית של חברת הסחר הודו המזרחית ההולנדית . ההולנדים עשו ככל שניתן כדי לשמור על המונופול שלהם, ובכלל זה חיסול שיטתי של אוכלוסיית הגברים המקומית באיים מעל גיל ארבע-עשרה, כדי לנטרל כל אפשרות של התארגנות צבאית עתידית מולם, הוצאה להורג של כל מי שנתפס בניסיון לייצא שתילי או גלעיני מוסקט, ומלחמה עיקשת בכל ניסיון של מעצמה אחרת לזכות בדריסת רגל באזור זה . אחת מהן הייתה האימפריה הבריטית, ששלטה בראשית המאה השבע-עשרה באי אחד מתוך שרשרת האיים האינדונזית . ההולנדים יצאו למערכה במטרה לסלקם מהאזור, אך הבריטים לא מיהרו להיכנע . מלחמות המוסקט, כפי שכונו לימים, נמשכו על פני שישה עשורים, התנהלו בים וביבשה, גבו קורבנות רבים, ובעיקר התישו את הצדדים הניצים . ב- 1667 הציעו ההולנדים לבריטים חוזה שלום, ובמסגרתו יוותרו הבריטים על המאחז היחידי שלהם בארכיפלג האינדונזי תמורת אי מרוחק ונטול חשיבות בשם מנהטן בצפון אמריקה . במה שנראה בשעתו החלטה שגויה, נענו הבריטים בחיוב, וכך הפכה המושבה ההולנדית ניו אמסטרדם לניו יורק . זו כמובן לא הייתה הפעם הראשונה, וגם לא האחרונה לצורך זה, שהתשוקה לאוכל, ובמקרה זה לתבלינים, תעמוד במוקד שינויים דרמטיים של ההיסטוריה . אי-אפשר להבין את ההתפתחויות הפוליטיות, החברתיות והמדעיות באירופה של תקופת הרנסנס
|
אפיק
|