|
|
עמוד:12
נמרוד לוז 12 דרכי השגתו, צורות ייצורו, אמצעי הפצתו ומנהגי אכילתו של האוכל היו ( ועדיין ) קריטיים להתפתחות המין האנושי . אציין רק כמה מנקודות הציון הבולטות בהקשרים אלה . רתימתה של האש לצורכי בישול הבשר הייתה צעד שהעניק לנו יתרון אבולוציוני עצום ביחס לקופי-על אחרים . המהפכה החקלאית ותהליכי ביותם של צמחים ובעלי חיים הובילו ליצירת עודפי מזון, הבסיס ההכרחי להופעתן של הציוויליזציות הגדולות, צמיחתן של חברות ענק, ופיתוח השפה והכתב . משום כך אוכל הוא מערך מורכב של חומרים וסמלים, שההתבוננות בו יכולה ללמד אותנו רבות על עצמנו . פרקי הספר מתמקדים במעבר הזה, שבין מזון במצבו הטבעי להיותו סמל, כלומר במופעיו לאחר הטרנספורמציה התרבותית, הכוללת תהליכים היסטוריים-כלכליים-סוציולוגים, ובוודאי פוליטיים . במהלך הקריאה נתוודע למקרים שבהם האוכל מבטא תשוקה וכוח ; נתפס כישות מקודשת ; מסמל איסורים חברתיים, שקובעים שאכילתו היא חטא ופשע ; מגלם בתוכו את הדחף לחירות לאומית או אחרת ; ובוודאי משמש, כמו במקרה של אגוז המוסקט, חמדנות ורצחנות מקיפות, שמובילות לשינויים גיאו-פוליטיים וגיאו- אסטרטגיים . גישה זו תסייע לנו להבין כיצד המזונות הפשוטים לכאורה, שעולים על שולחננו אגב אורחא, אוצרים בתוכם סיפורים, חלומות, תהליכים היסטוריים, ערכים ואידיאולוגיות . הספר פורש בפני הקוראים והקוראות אפשרויות חשיבה מגוונות על אוכל ועל אכילה, שעיקרן בחינה ביקורתית של היבטים ומאפיינים קולינריים שוליים ופעוטים לכאורה, ומראה כיצד הם מקיימים שיג ושיח
|
אפיק
|