|
|
עמוד:12
21׀ דן מירון ובה בעת גם הכשרת האדם לריסון עצמי מסוים כשהוא נעשה מעורב ב"משחקי החיים" האמתיים . לא במקרה דובר כבר בסוף המאה השמונה עשרה על "דחף המשחק" ( Spielbetrieb ; טובע המטבע הזה היה המשורר פרידריך שילר ) כעל כוח ראשוני הפועל במערכת הנפשית האנושית ומעדן אותה . במאה העשרים הגדיר הפילוסוף- ההיסטוריון יוהאן האוזינחה את היצור האנושי הניחן באנושיות מאוזנת כ" homo ludens ", האדם המשַׂחֵק . מקובל לחלק את משחקי האדם לשלוש סוגות-על : משחקים של כושר פיסי, משחקי מזל או מקרה, ומשחקי תִכנון או סטרטגיה . הסוגה הראשונה מכילה בעיקר משחקים אתלטיים ; הסוגה השנייה כוללת את משחקי ההימור, הרולטה והקלפים . היא קיימת מאז הטיל הקוביוסטוס הקדום את הקוביה הראשונה ; משחקי התִכנון הסטרטגי, הנחשבים למעודנים שבמשחקים, מבוססים על מהלכים אינטלקטואליים או גם פיסיים מתוכננים, המיועדים להשגת מטרה שהיריב מנסה למנוע את ההגעה אליה . השחמט לסוגיו ולתת-סוגיו הוא הידוע שבהם . למעשה משחקים רבים, אולי מרבית המשחקים, מקיימים בעת ובעונה אחת זיקות אמיצות לכמה מן הסוגות או לכולן . למשל, משחק הפּוֹקר שייך בעת ובעונה אחת לסוגת המזל ולסוגת התִכנון . משחקי כדור דורשים כושר פיסי ותִכנון מהלכים המובילים למטרה ( הבקעת שער היריב וכו' ) . משחק הדוק הוא בחלקו משחק מזל ( תפזורת הדוקים, אף כי ניתן להסביר את היווצרותה על פי חוקים פיסיקליים של מכאניקת הכבידה, התנועה, והפעלת הכוח, עדיין היא אקראית ורנדומלית מבחינת המשתתפים במשחק, ממש כשם שחלוקת קלפים אחרי שנטרפו היטב היא לכאורה רנדומלית . בחלקיו האחרים הדוּק הוא משחק של תִכנון וכושר פיסי ( מוטוריקה עדינה, שליטה מלאה בשרירי הזרוע והיד ובאצבעות המרימות את הקיסם ) .
|
אפיק
|