|
|
עמוד:11
דוקים׀ 11 ורווח כבר לפני דורות רבים . ה"מיקדו" היה כאן ככל הנראה משחק של מבוגרים ששעתם בידם, גבירות וגבירים בני המעמד העליון, שלא עסקו בעבודות פיסיות מפרכות, המחספסות את כפות הידיים והמקהות את רגישות האצבעות . הוא אף שימש מוצא ליצר האסתטי התקיף כל כך אצל היפנים ולעידון המוקפד והחמור שלהם . קיסמי העץ נחטבו בעדינות ובדייקנות, שימשו לעתים רקע לציורים זעירים מפליאים בזריזותם ובצבעוניותם, או שהקיסמים גולפו משנהב ונהיו לפסילי שנהב קטנים . מבחינה אנתרופולוגית עקרונית אף מותר להניח שהמשחק — באיזו צורה מצורותיו האפשריות — קדם לגלגולו היפני, ואולי הגיע, כמו מין האדם כולו, מאפריקה . הרי בכל מקום בו נמצאו בני אדם אפשר היה לגלף זרדים או כפיסים או גם עצמות אדם וחיה כדי לשחק בהם . מבחינת הסיווג המקובל של משחקי האדם מלכד ה"דוק", כמו כמה משחקים פופולריים אחרים, כמה סוגות משחק יסודיות . משחקי האדם למיניהם הם מתנה אדירה שהעניקה האנושות לעצמה בצורת יכולת להכפיל כביכול מצבי חיים אמיתיים, אך לנהל אותם, שלא כניהולם המקובל של מצבים כאלה, במסגרת של חוקים קבועים וברורים, מִגבלות ידועות מראש ( כגון שאסור להרוג את היריב במהלך משחק הדומה לקרב ) , ובין קבוצות משתתפים שקיבלו על עצמם חוקים ומִגבלות אלה . כך מונעים המשחקים הללו את הבלבול ואת קשיי ההכרעה והשיפוט האופייניים לחיים כפי שהם, ותוך כך הם מעשירים את חיי האדם בריגוש ובמתח, באווירת תחרות ואפילו קרב ללא שיהיו מלווים בבלבול, בפגעים ובסכנות של מצבי קרב אמיתיים . זוהי תוספת למִכלול האופציות האנושיות שאין שיעור לערכהּהחינוכי והבידורי, והוטל עליה העול הכבד של שמירה על העֵרָנות הרוחנית ושיווי המשקל הנפשיים במאבקו הנואש של האדם בשעמום מזה ובשחיקה הנפשית הכרוכה בחיי לחץ בצל סכנות מזה,
|
אפיק
|