|
|
עמוד:13
13 בילדים עזובים, יתומים ומשוטטים ובילדים שנמנע מהוריהם למלא את תפקידם ההורי . מסוף המאה התשע-עשרה נהג הארגון למסור את אותם הילדים למשפחות אומנה באזורים כפריים או הרריים, בהם גם ילדים שסבלו מבעיות רפואיות כגון אסתמה, אשר נשלחו לאזורי ההרים למטרות ריפוי . לכל משפחת אומנה הוקצבה קצבה חודשית לכיסוי הוצאות המחיה וגידול הילד . לכן היו משפחות לא מעטות, רבות מהן משפחות של איכרים עניים, שפתחו את בתיהן כדי שיוכלו להשלים את פרנסתן באימוץ כמה ילדים בו-בזמן . פינוי משפחות מאזורי קרבות ומהערים הגדולות לפנים הארץ לכפר נוספה משמעות מיוחדת גם לאוכלוסייה היהודית מיד עם פרוץ המלחמה, וכך נוצר המפגש בינה ובין המגזר הכפרי . היהודים נאלצו להתאים את עצמם לחוקים המפלים, שהורידו אותם למעמד של אזרחים מסוג נחות, ולנישול ההדרגתי מרכושם . הם נאלצו להסתגל למקומות יישוב שונים ולאורחות חיים לא מוכרים בעקבות התהליך שבעטיו נאלצו לעזוב את מקומות מושבם הקבועים בערים הגדולות ולהתפזר על פני כל שטחה של צרפת . שלא כמו תהליך הריכוז בגטאות שקרה במזרח אירופה, בצרפת ברחו היהודים ממרכזי הערים והתפזרו . הם נפוצו בעיקר במגזר הכפרי, שתרם להצלתם גם אם בתוך כך נוצר פיצול של המשפחות . כאשר הכריזו צרפת ובריטניה מלחמה על גרמניה הנאצית בעקבות פלישת הוורמכט לפולין ב- 1 בספטמבר ,1939 עוד לפני פרוץ הקרבות בפועל, החלה הממשלה לְפַנות תושבים מאזורי הגבול שהיו עתידים להיות לשדות קרב ולמוקדי הפגזות . הראשונים שפונו היו תושבי חבלי הארץ אלזס ולורן, על קהילותיהם היהודיות,
|
|