|
|
עמוד:5
חובת הזיכרון מתחילה במסירה . לזכר אמי, אבי, דודותי, דודַי, בני דודי ובנות דודי, קורבנות תמימים, בין מיליוני אחרים, של האידיאולוגיה הנאצית, שלדאבון הלב מתחילה שוב לזקוף את ראשה . למען ילדַי, נכדַי ונינַי – כדי שלעולם לא ישכחו . לרעייתי המנוחה, שחלקה איתי יותר מ- 65 שנים את חיי, את העצב והשמחה שבהם, שאהבתה היא שאפשרה לי להיות מי שאני .
|
|