|
|
עמוד:10
משטר, שלטון דולאומי . והוא הדין לגבי הרעיון של ''הפדרציה המזרחתיכונית" . כך גם הרעיון של קיבוץ גלויות כפי שתפס אותו, כעילוי האדם היהודי באמצעות תהליך קיבוץ הגלויות . גם בממלכתיות היה טמון הרעיון של חתירה לשלימות מסוימת, כפי שהבין אותה . ומה בעניין העילית החדשה שבןגוריון רצה להקים, עילית שתנהיג את המדינה ? אותה עילית שניסה להקים בשנות החמישים, שהיתה, הייתי אומר, כמעט אפלטונית במובן האליגורי : מתיישביםחלוציס, אנשי מדע וחיילים . וכך גם פנייתו ב 1949 אל מזכירות מפא''י, שצריך להקים מחדש את ''אחדות העבודה * ההיא מ 1920 . והפעם, הגרעין הקשה והמוביל של החברה תהיה התנועה הקיבוצית החל משרים בממשלה דרך הרמטכ''ל ועד למנהל שדה התעופה באילת . אלו הן דוגמאות באשר לממד האוטופי של בן גוריון . אך יש כאן בעיה : עד כמה ממד זה באמת השפיע על פעולתה והרי בסך הכל האיש הוא מדינאי, שמתפשר כל הזמן . ומעניין לבדוק מה נשאר מהרעיונות המקוריים בפשרות שעשה . אני חושב שבכל זאת משהו נשאר . באשר לקיבוץ האוטופיה זו הריאליה שבו, זו התפיסה הריאליסטית, ללא כל ספק, אס נרצה להסתכל על כוונותיהם של אנשים ומה חשבו, הרי הקיבוץ היה מן ההתחלה התגלמות חברה אוטופית בתוך הריאליה, ותפס עצמו כפועל במציאות ההיסטורית . ומכאן, שהתפיסה הקונסטרוקטיבית של הקיבוץ, שבאה לשרת את העניין הלאומי, היא שהפכה אותו לגוף, לתנועה, לקהילה העומדת בשתי רגליה במציאות . למשל, הקשר בין הקיבוץ למפלגה בין אס הקיבוץ היה חלק מהמפלגה ובין אם לאחר מכן הקימה התנועה הקיבוצית מפלגה . דרך הפוליטיקה היה הקיבוץ חלק מהריאליה . הקיבוץ הפך להיות מכשיר, אמצעי, כלי במאבק הלאומי, ואני מתכוון לקשר של הקיבוץ עם כוחות המגן, המחתרת, השליחויות לגולה וכר . וכך גם בשנות החמישים בתפקיד הבטחתי בצה''ל, שנטלה על עצמה התנועה הקיבוצית . אני בא לטעון כאן וזה במידה רבה בניגוד לבובר, שראה בפוליטיזציה ובמעורבות מחוץ לעצמה, מחוץ לקהילה, את הכשלון של התנועה הקיבוצית שאותה מעורבות בריאליה היא אשר הזינה את התנועה הקיבוצית ולא רק שנתנה לה את התפקיד הלאומי, אלא שאיפשרה לה לקיים את מהותה החברתית . ולכן, כאשר מדברים על בן גוריון בתנועה הקיבוצית, על מערכת היחסים והניגודים וההתנגשויות, אין לדבר על שני גופים נפרדים, על שתי מהויות נפרדות, אלא שבכל אחת מהן היה מזולתה . בעיה נוספת הדורשת 10
|
|