פרופ' משה ליסק: הניסיון האחרון של דור תש"ח לשמר את ייחודו

עמוד:8

נוצרה תרבות נוער שטיפחה מערכות סמלים, סמנטיקה והתנהגויות ייחודיות . מדובר בדפוסי צריכה תרבותית, לבוש, לשון ייחודית . מבחינה נורמטיבית וזהות אידיאולוגית היה בתרבות נוער זו מידה רבה של תום וטוהר פוליטי, של רצון לשמרע רכי יסוד שנראה היה ש­הממסד­ מתנער מהם בצורה צינית, אם כי הוא ממשיך לשלם להם מס שפתיים לעומת זאת, אנשי הממסד ראו בגישה זאת חוסר בגרות פוליטית, העדר פרגמטיות, ואי­הבנה למהות התרבות הפוליטית הישראלית, שהייתה כידוע בנוייה על קואליציות ופשרות אידיאולוגיות מרחיקות­לכת . נושא זה לא נבדק לעומקו עד היום . אולי כדאי להביא דוגמא נוספת, שממדיה קטנים יותר, שקדמה לאירועים הדרמטיים של פירוק הפלמ"ח ושביתת הימאים ^ מדובר לתביעה נ™ תנועית הנוער של ארץ­ישראל העובדת, ב­ 1942 . להפסיק את הלימודים של השביעיות והשמיניות נוכח הסכנה המאיימת על הארץ מצד הצבא הגרמני, שהלך מניצחון לניצחון בצפון אפריקה . בראש התובעות לעשות צעד קיצוני זה הייתה תנועת "המחנות העולים" . התנועות תבעו להפסיק את הלימודים ולהתגייס לכוחות המגן ולפלמ"ח הממסד החינוכי והפוליטי יצא בהתקפת מחץ נגד יוזמה זו . המעיין כיום במקורות על אירוע זה יווכח עד מהרה, שהפולמוס החריף העיד על שוני עיקרי בתפי סת סדרי עדיפויות, שוני שנבע מנורמות חברתיות שונות, במיוחד בהבדלים מהותיים לגבי אחריות הפרט והקולקטיב בשעות מצוקה . מצד אחד התייצב ממסד המחויב בגישה זהירה שמרנית וגם פוליטית, ואילו מהצד השני התייצבה קבוצת צעירים, שביקשו לממש מה שנראה להם כהזדמנות היסטורית להגשים את מצוות השעה הקשה ולהירתם לשירות הקולקטיב, תוך ויתור על שיקולי קריירה שנראו להם צורמים לחלוטין בנסיבות הללו . אם נחזור לענייננו, הרי נוצרה תרבות נוער שהייתה חלק ממערכת מורכבת יותר, כגון בתי החינוך והסמינרים השונים לפעילים, הוצאות ספרים, תיאטרון וכוי . הצעירים היו הצרכנים הנלהבים ביותר של מערכות חינוך ותרבות אלו, אבל זה היה גם מקור הקונפליקט . ההנהגה טענה, אם במרומז ואם במפורש, שהיא­היא אשר יצרה תרבות נוער זו ואף סייעה לה בכלים פיננסיים, והנה, ילד טיפוחים זה הולך והופך לילד פרובלמטי והתרבות שייצור זה מפתח קשה לעתים לעיכול . במונחים של ביקורת ספרות אפשר לומר שנוצרה פה תרבות לא­קאנונית, שנושאה היה דור הפלמ"ח, דור תשיח, או כפי שנוהגים גם לכנותו "דור בארץ" . דור זה היה לצנינים בעיני הממסד . תחושה זו ודאי הייתה קיימת אצל בן­גוריון . תרבות נוער זו הייתה כנראה זרה מאוד ובלתי­מוכרת לבן­גוריון הייתה זו אולי מבחינתו תנועה מאיימת . אמנם הוא תפס את משמעות העניין, בעיקר מבחינת ההשפעה האפשרית על המאזן האלקטוראלי, אבל אין להתעלם גם מאפשרות של ניכור תרבותי . נראה, שיהיה זה סביר להניח, שמדובר פה גם בצמיחה של חיץ תרבותי בין בן­גוריון לנוער . דוגמא נוספת לעימות הזה הוא הוויכוח על מה שכונה אז "האקטיביזם" . במלים אחרות . הןןיכוח על שיטות המאבק נגד הבריטים . הגישה האקטיביסטית הייתה פופולרית מאוד בקרב הדור הצעיר, וודאי היה זה נכון בקרב חניכי "המחנות העולים", "הנוער העובד" ואפילו בחלק מחניכי "השומר הצעיר" ובוגריו . בן­גוריון, בחושיו הפוליטיים הבלתי­רגילים, ראה איום לא בעצם הגישה האקטיביסטית, אלא בכך שהיא

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא