|
|
עמוד:13
למה דברים כאלה מהווים תשתית ( ומיד הוא עושה את הקפיצה : . . . או מוטב לבטל את האנטיתזה בין היחיד והכלל . האם איאפשר, על ידי תכנון צבאי להרכיב גדודים כאלה למלחמה ולבניין . . . איני חושב שיש קטע יותר מובהק לבטא גישה הוליסטית, טוטאליטארית בעצם . יש לבןגוריון קטע "הרהורים לקראת סיום מלחמה", ואז הוא מוכן להכריז א' : הקמת המדינה אינה סוף פסוק, זו רק התחלה; כלומר, המדינה אינה חזות הכול, אין זו תחנה סופית מבחינת המטרה והשאיפה אליה . מכאן ואילך "אופרה" חדשה, עכשיו המדינה היא המכשיר שבאמצעותו נגשים את החזון, את המטרות הציוניות . ותודו, ביני לביניכם ) כי אני מניח שרוב היושבים כאן גדלו בתנועת העבודה, כמוני, ויש פה אנשים שאפילו גידלו אותנו שם ( , שזה נשמע תמים, וכשר למהדרין : חזון ציוני והמדינה כמכשיר . אבל זה לא "ממלכתי" . המדינה כמכשיר לביצוע משהו, של חזון היכול להיחשב על ידי אחרים כמשהו מהסוג השלילי, שבו המדינה מוצגת כמכשיר ויש אינטרס שהוא מעי 1 לה . המדינה היא מכשיר כוחני, ומותר להשתמש בה . ובן גוריון מתחיל אז להזדקן למכשיר הכוחני, לא בפעם הראשונה אבל עכשיו ביתר מרץ . ויש לזכור שבשנות החמישים הראשונות אנחנו בעידן משיחי . הצירוף ה ? ה, ''עידן משיחי", בעיקר כשהוא יוצא מפי איש חילוני וכוחני כמו בןגוריון מה הוא בא לשרת ? לגבי מי שמקבל שאכן זה עידן משיחי, הרי זה בא להכניס את הפרט לתוך המערכת הכוללת, ואצטרף למה שצוטט בשמה של אניטה שפירא, שכל דבר שבןגוריון לא עסק בו, שלא היה יצירתו שלו הוא היה מוכן להתנגד לו ולפרק אותו . אמנם, צריך לפרגן לבןגוריון הוא מייצג חזון כוללני, הוא בהחלט הגיע לשילוב מלא בין האינסטינקט האישי שלו ובין מה שהיה משוכנע בו לחלוטין, שזה טובת העם, הגשמת החזון . אחרת לא היה פועל בכוח * כזה . גם אם מאחורי המלים "ר 1זון משיחי" לא תמיד אפשר לשים את האצבע ולדעת; למה בדיוק הכוונה, או אם יש לזה גבולות . כשאתה מגייס את המושג הזה מן המקורות האחרים שלו, דתיים ו / או חילוניים, פירוש הדבר : יצירת אווירה, שבה הפרט כופף את עצמו למשהו גדול וחזק ממנו, וצריך לעשות זאת בל * < חשבון . פירוש הדבר, שאני גם פטור מכל מיני כללים, של מה שאני קורא "כללי המשחק"; כללי "עשה" ו"לא תעשה" של משחק המדינה יש לוותר עליהם, כי פוקע תוקפם . אפילו מצוות של ההלכה פוקע תוקפן בעידן המשיחי . לכן אין השימוש בטרמין הזה מקרי . אם היה מדובר באיש אחד, הוא לא יכול היה להיות כזה לבדו . גם אם הוא מנהיג . בןגוריון הוא רק קצה פירמידה, כולם שותפים לזה . אני מנסה להסיר את הלוט מתפיסה שבמסגרתה יכולים היו לקרות דברים כאלה, שעד חיוכו אנחנו מתקשים להתמודד איתה, כי אין לנו כאן בסיס מוצק, אלטרנטיבי, מול תפיסה זו, כדי לבוא ולומר : כך יכלו או לא יכלו הדברים להתנהל אחרת . היה דיון, ב ,1953 על הירידה מן הארץ, וכמובן יש דאגה והשאלה היא : מה עושים ? כותב משה שרת ביומנו, על דברים שאמר בדיון גיורא יוספטל : " . . . כמו תמיד העלה גיורא את הדיון לגובה עיוניעקרוני, אשר הוקיע את שטחיות גישתו הליברלית כביכול של שפירא ] משה שפירא, מ"המזררוי 1' [ שבא לתבוע זכותם של אנשים לצאת את הארץ וללכת באשר ילכו, לפי חפץ לבם . כשם שמותר לרופא או לעובד סעד, ובעצם 13
|
|