|
|
עמוד:10
בריחה המונית לתוך אוסטריה מצד אחד ולתוך רוסיה מן הצד השני, והיו פוגרומים שנעשו על ידי הצבא הרוסי . ומן הצד האחר, הייתה גם תקווה, שאולי אחרי ההלם הזה יבוא עולם אחר . היו תקוות משיחיות כמעט, שלמחרת מלחמת העולם הראשונה ייוולד עולם שונה לגמרי, עולם ללא מלחמות ואולי גם תוך שחרור לאומי . וכך, הרעיון הציוני עלה פתאום לגדולה . עכשיו, פועלי ציון מ 1914 כבר אימצה את רעיון הקונגרס היהודיהאמריקאי, שיביא לנציגות אחת של כל יהדות ארצות הברית . היו שם כבר יותר משלושה מיליון יהודים, עם היהודים הוותיקים יוצאי גרמניה, תה היה כבר כוח שיכול להשפיע על ממשלות לטובת היהודים במזרח אירופה, ויכול להשפיע על ועידת השלום כאשר תבוא . הציונים קיוו כמובן להכניס לתחום האינטרסים היהודיים הבסיסיים סעיפים ארץישראליים, קריאה לאיזשהו בית לאומי בארץישראל וערבויות ביןלאומיות לפיתוח הארץ . והיה להם יסוד להאמין שזה אפשרי . עקרונית, זה איפשר לפועלי ציון לפסוח על ההנהגה הממוסדת של האיגודים המקצועיים ולהגיע ישר לאנשי השורה ומדובר פה על מאות אלפים של פועלים יהודיים ולגייס תמיכה מלמטה . כמובן, ההנהגות הממוסדות היו רגישות מאוד מאוד לדעת הקהל . המפלגות כולן וכל הגורמים הפוליטיים היו חלשים ביותר . היו איגודים מקצועיים עממיים אך מפלגות קטנות . גם הבונדאים היו חלשים, ובורוכוב מדבר על 200 חברים בפועלי ציון בניויורק . אלה הפעילים, כנראה . היו כמובן גם חברים, אך גם הבונד, למשל, שהיה פדרציה יהודית סוציאליסטית, מנה אלפיים חברים, בערך, וזה היה כמעט שום דבר לעומת ההמונים . וכך נוצרה האפשרות לפסוח על הממסד ולהגיע ישירות אל דעת הקהל . זה מה שקרה למעשה והייתה לזה תאוצה : מתחילים לקרוא לאספות המוניות למען הקונגרס היהודי האמריקאי, ולאחר מכן גם למען הקונגרס היהודי העולמי . וההמונים באו לאספות והיה כבר לחץ עצום מאוד על ההנהגות להתאחד ולהקים נציגות יהודית אחת, הנבחרת באופן דמוקרטי . דבר זה יצא לפועל לקראת סוף המלחמה, בדצמבר ,1918 לאחר מאבק שנמשך שנים . לבורוכוב, כאשר הגיע לארצות הברית, היה אתגר מסובך ביותר : מצד אחד עמד בצד השמאלי של המפלגה הרוסית שהוא היה מנהיג בה, שהייתה המפלגה השמאלית ביותר, מפלגה מרקסיסטית, ביןלאומית, עם כל הכרוך בזה בברית העולמית של פועלי ציון . מפלגת פועלי ציון האמריקאית נחשבת ימנית והמפלגה הרוסית שמאלית, והוא המנהיג של המפלגה הרוסית . ומן הצד האחר וזה אחד הדברים שהיינו פחות ערים לו קודם לספר של מתתיהו מינץ, אם בכלל בענייני המלחמה עמד בורוכוב ימינה למפלגה האמריקאית, כיון שמן ההתחלה, יחד עם רוטנברג ואחרים, הוא האמין שמתוך המלחמה הזאת יכול העם היהודי להוציא הבטחות ביןלאומיות לבית הלאומי, ואולי אפילו מדינה יהודית בארץישראל . על כן האמין שהדרך היא לסייע לצד של אנגליה, צרפת, וכמובן גם רוסיה . מכאן גם הרעיון של לגיון יהודי, יחידות צבאיות יהודיות, שיירתמו למלחמה . הרעיונות האלה היו פסולים בארצות חברית, שם המפלגה והרחוב היהודי המאורגן, ההנהגות היהודיות המאורגנות והוועד היהודי האמריקאי היו בעד נייטרליות במלחמה, כל אחד מהסיבות שלו . גם הממשלה האמריקאית דרשה מכל אזרחיה לשמור בקפדנות על נייטראליות . אבל אצלנו, היהודים, היה גם החשש מאפשרות של מלחמה ביהודים בארץ מסוימת, אם העם היהודי יתייצב בצד השני . ובכן, מצד אחד היה בורוכוב משמאל לפועלי ציון, ומן הצד האחר הוא מימין לפועלי ציון . מה עליו לעשות במצב כזה ? אפשרות אחת הייתה לעמוד איתן על העמדות האלה ולנסות להטיף להן, ויש לכך יתרונות וחסרונות . אך הוא לא נקט בעמדה הזאת . הוא החליט למעשה להיכנס לפעילות מפלגתית, עם כל המשתמע 10
|
|