פרופ' נורית גוברין: מסורת המחאה בספרות העברית

עמוד:14

לכאן אפשר לשייך גם את גל השירה האנטי­מלחמתית בעקבות מלחמת לבנון, וכתקדים לו את סיפורי­המלחמה של ס . יזהר ובראשם "חירבת חיזעה" ) 1949 ( . ואיני רוצה לגלוש לדוגמאות מספרות ימינו, שבהן המעורבות של סופרים ומשוררים מעמיקה והולכת, במסגרת יצירתם ומחוצה לה, על כל מורכבויותיה והיבטיה החיוביים והשליליים של התופעה . אין ספק שמסורת המחאה נעוצה עמוק במסורת הרוחנית של עם ישראל, בין אם שורשיה ביחסי הנביאים והנבואה עם השליטים והשלטון, וביו אם זו תופעה מודרנית וחדשה . בכל מקרה, היא נובעת מתוך תחושת אחריות עמוקה של הסופרים להמשך הקיום הלאומי, ואינה בגדר מחאה לשמה . מחאת הסופרים והספרות היא חלק מן הקשר העמוק שבין הספרות העברית לבין תולדות העם, ומן המחויבות שמרגישים הסופרים לגורלו . בתקופת ההשכלה יצאו הסופרים כנגד הממסד הדתי ומוריו הרוחניים, ומאבקם, שנמשך כמאה שנה, לא היה לשוא . כל אחד מהם היה מוכן לשלם את המחיר, ואף שילם אותו במלואו . אנשים כפרץ סמולנסקין, כיל"ג וכמשה לייב לילינבלום, אם להזכיר שלושה בלבד, נרדפו, נורו, ואף נאסרו, הופרדו ממשפחותיהם ופרנסתם נפגעה . המאבק הקבוע של סופרים כנגד הממסד החליף צורה ופשט צורה, בהתאם לנסיבות ההיסטוריות המשתנות, אך גרעינו נשאר קבוע : מאבקם של הסופרים כנגד כל ממסד, והרגשת המחויבות האישית הגדולה שלהם לומר קבל עם ועדה את האמת שלהם, גם כשאינה נעימה לאוזן . המלחמה כנגד הממסד הדתי הוחלפה במאבק כנגד הממסד הציוני, ולאחר מכן כנגד מנהיגי ה"שוב בארץ­ישראל ומוסדותיו, ולאחר מכן, כנגד מנהיגי המדינה ומוסדותיה . מסורת המחאה בספרות העברית, גם אם לא נמנה את ראשיתה במקרא, ביחסי נביא­מלך, היא קדומה ובעלת היסטוריה ארוכה . מסורת מחאה זו היא חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של הספרות העברית של הדורות האחרונים, ודומה שאין סופר שאינו חלק ממנה . אף­על­פי­כן, דומה שאין ספק, שהדוגמאות הבולטות, הבוטות והחשובות במיוחד, המשמשות מקור­השראה גם לימינו אלה, קשורות בדמויותיהם של מיכה יוסף ברדיציבסק' ) 5681­ 1921 ( ויוסף חיים ברנר ) 1881­ 1921 ( . ברדיציבסק' הוא בעיקר סופר לסופרים ומקור השראה למעטים הנבחרים, ואילו שמו של ברנר, חייו, ­צירתו ופעילותו, חרגו מן התחום הצר של אנשי­המקצוע הבקיאים, והגיעו גם אל הקהל הרחב, המתעניין . אחד הדברים הרבים שלמד ברנר מברדיצ'בסק', הוא העיקרון של חופש המחשבה והזכות ואף החובה להטיל ספק גם בדברים המקובלים והמקודשים מימים ימימה, ולחזור ולשאול את השאלות היסודיות מראשיתן, לפי הכלל המאפ"ן את פעילותו הרוחנית של ברדיציבסק' : "ברי ושמא ­ שמא עדיף" . שניהם השמיעו דעות בלתי מקובלות, חורגות וחריפות, העזו להטיל ספק במוסכמות, לצאת כנגד מנהיגים ותקיפים, תנועות ומפלגות; ובכל זאת, נתפסו גם 14

יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר