|
|
עמוד:6
שכאשר מת n < < 0 ויצמן הציע בןגור < ון לאינשט"ן את נשיאות המדינה . אינשט"ן סירב כפי שסירב, אבל עיקרו של דבר היה בכך, שבןגוריון ראה צורך לסמל את המדינה ואת פניה על ידי איש שהוא אינטלקטואל מובהק . והנה, מעמדם של האינטלקטואלים התדרדר, אבל אפשר לאמר שזהו המצב כמעט בכל מדינה מערבית, בכל מדינה דמוקרטית, טכנולוגית, שאנחנו מכירים . אפשר אולי לבאר זאת כך, שלמעמד השליט היום מתגייסים לא משורותיהם של אינטלקטואלים אלא משורותיהמעמד הטכנולוגי, מעורכי הדין ועד טכנוקרטים ממש . זאת תשובה אחת . התשובה השנייה, שלאו דווקא סותרת את הראשונה, היא כזו : במדינת ישראל דהיום, בעוונותינו או שלא בעוונותינו, בעידן הרביזיוניזם, הרביזיוניזם או הימין הציוני מאז ומתמיד הייתה בו גם לדברי הנמצאים בו והמזדהים איתו איבה כלפי האינטלקטואלים . ואם לא איבה, לפחות דיסטאנ\ . ניתן לאמר שזה נכון לגבי הימין בכל מקום, שכן בצורה זו או אחרת ) לא שאני מנסה להגדיר כאן ימין ( ימיו הוא ללא ספק הרבה יותר אטאטיסטי; האוריינטציה שלו היא כלפי המדינה כערך בפני עצמו, עוצמה היא בעיניו ערך מובהק בפנ < עצמו, וכן יעוד לאומי כדרך שהוא מתבטא בעוצמה, כמדינה . והרי במשך שנים הרביזיוניזם לא רצה אלא מדינה, ולא התחייב על מהותה אלא על מדינה כך אמר זיבוטינסק' . אמנם הוא עצמו ללא ספק היה אינטלקטואל, אבל זה היה מקרה קונטיגנט', כי עובדה היא שלאינטלקטואלים ככאלה אף פעם לא היה מקום בתנועה הרביזיוניסטית . והאיבה הזו כלפי אינטלקטואלים, וגם משום כך נטייתם של אינטלקטואלים בשורותיו של הרביזיוניזם להפגין את "קורבן האינטלקט", את ה"סקריפיקיום אינטלקטוס" כל אלה ה < ו בולטים מאוד . ניתן לאמר, שעם חילופי השלטון ב 1977 בא לקצו גם המעמד המיוחד של האינטלקטואלים במדינה, אם היה כזה . התשובה השלישית היא אולי עמוקה יותר מבחינה גנטית, שניסיתי לשרטט אותה במאמר ב"הארץ" ) שחולק כאן למשתתפים ( , ועניינו מה : אינטלקטואל הוא תוצאה מהתפתחות . interligere פירושו להבין, לקרוא בין השורות . המלה "אינטלקט" או "אינטליגנציה" מלאה בתולדות המערב משמעות מיוחדת במינה בימי הביניים, שכן spiritualis inteligentia הבנה רוחנית הייתה במושגי הכנסיה של < מ < הב < נ"ם הרובד הפנימי, הרוחנ * , של הבנת הכתובים, של הבנת כתבי הקודש . והנה, יתר על כן, הכנס < ה ירשה מהיהדות של שלהי הבית השני, מתוך כתות מסוימות שבה, תודעה מיוחדת במינה של הבנה לעומק, לא רק של טקסטים אלא גם של ההיסטוריה כולה, בבחינת טקסט . וזו הבנה או צורת הבנה, צורת אינטרפרטציה של ההיסטוריה, שהיא מיוחדת למשל, לבני כת ים המלח לבני הכת בלבד ולאחרית הימים . רק בני הכת ורק באחרית הימים מסוגלים להבין את מהלכה של ההיסטוריה ומדוע חייב צו לבוא בדרך שיבוא . וחם, אנשי הכת, ממש avant garden של העולם החדש שיבוא אחר ההיסטוריה, הם בתוך תוכו של העולם הישן שסופו עומד לבוא . תפיסה זו של הפרשן, לאוונגרד מתוך כורח היסטורי, היא התפיסה שירשה הכנסיה, והיא שהגיעה לביטוי ברור בתנועות אוטופיות הקשורות עם המסדר הפרנציסקני, במאה ה 13 . אני חייב כאן להדגיש : בזמנו, כולנו התחנכנו על עבודותיו השונות של יעקב טלמון, שניסה להראות כיצד מחשבה אוטופית מן המאה ה ,17 בין בצורותיה הגלויות וביו בצורותיה הנסתרות מוצאה בנביאי ישראל . יש בוודאי גרעין של אמת בזה, אבל לא בצורתה כפי שהציג אותה טלמון . חשיבה אוטופית כשלעצמה אנו מוצאים לא רק אצל נביאי ישראל, אלא ביוון הקדומה . אחד הסוציאליסטים משלהי המאה ה ,19 קוילמן, כתב שני כרכים עבים על תולדות הסוציאליזם בזמן
|
|