|
|
עמוד:12
אמור אמרנו לתומנו : אנו ניתן יד לממלכת החומר ב < שראל והמה < תנו ידם לממלכת הרוח . לא אותה רוח הב < ת שלהם, ] [ אלא הרוח הממריאה, בתהחורין . ] [ המשכנו להאמין בכך גם כאשר ראינו את מיטב הכוחות הספרותיים שהגיעו עד הלום נופלים באין סומך נופחים נפשם ואיו שם אל לב . ] [ אחד הוא נתיב החירות של הספרות העברית האמיתית . על כן לא יתנו המושלים תנומה לעפעפיהם עד אם ישפילו לעפר "ספרות יפה" זו שאינה סרה למשמעתם ] [ כל הנוגע ביצירה הספרותית החופשית, בבבתעינה של התרבות הוא נוגע, את כנפי הרוח אשר באנוש הוא גודע . על דברי תשובתו של בןגוריון ענה ש . שלום : עלבונה של שירה אנו באים לתבוע מכבוד ראש הממשלה ומן המוסדות, ולא עלבונה של "ספרות יפה", בחינת "מעשהביכלעד' ,1 כפי שהוא ראה אותה . שירה שאיננה רק "ביטוי המציאות ושיקופה" אלא שהיא יוצרת מציאות ומשנה סדרי מציאות . ] 1 ,ma > Nr שהפריח איפוא ראש הממשלה, כי "איננו מתעניין בספרות יפה" אימרה שניסה לתקן במידת מה במאמרו, ולא עלה בידו אימרה מפוקפקת היא, שסתירתה בתוכה . ואי הבהירות שבנפשו לגבי הגדרתו של מושג זה, היא שהביאה לידי האבסורד שביחסים המוזרים בין איש רוח כמותו ובין הספרות והסופרים של הדור . זוהי דוגמה, שאינה יחידה ואינה יוצאתדופן, לאימחויבותם של סופרים לשום שליט ומנהיג, גם כשהם מזוהים עם הממסד, אלא לעצמם ולאמת שלהם בלבד; לחופש ולאיהתלות בהנהגה הפוליטי ובעומדים בראשה, גם כשהם נושאים באחריות מוסרית לסופרים ולספרות . וכשם שיש להאמין להם כשהם יוצאים לתבוע את עלבונה של הספרות מן המנהיג הממעיט את דמותה ומזלזל בה, כך יש להאמין להם כשהם באים לתמוך בצעדיו ולחזק את ידיו . כאן וכאן מחויבותם לעצמם ולאמת הפנימית שלהם היא בלבד המפעילה אותם . ואם סופריםנושאיםבאחריות אלה כך, האחרים, על אחת כמה וכמה . זוהי גם דוגמה, להתנגשות הקבועה והבלתי נמנעת בין הסופרים לממסד, שראשיתה נעוצה עם התגבשותם של מנהיגים והנהגה עוד בשחר ההיסטוריה היהודית . ב . המשורר המוכיח ר' ? ותו ויכוח עם דוד בןגוריון, חזר ש . שלום על התפיסה שהספרות העברית היא ! יבתה החוקית של הנבואה", והסתמך על "גדולים וטובים" ממנו שציינו את הזיקה של הספרות העברית החדשה לנבואה הקדומה, והיותה, למעשה, יורשתה הישירה והחוקית, תוך הסתייגות ש"חוש הדיסטאנס מצווה עלינו לא להשתמש בכינו" הנבואה, שנתקדשה קדושה דתית, להגדרת הספרות כפי שאנו תופסים את מהותה" . הכמיהה לחידוש הנבואה, ובמיוחד ל"נביא מוכיח בשער", היא עתיקה וחזקה ושרשיה עמוקים ודומה שראשיתם עם חתימת הנבואה . האזהרות שהזהירו חכמים כנגדה "מיום שחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים" רק מעידות על תוקפה ועוצמתה . 12
|
|