פרופ' נורית גוברין: מסורת המחאה בספרות העברית

עמוד:10

ולהשקפותיו . ההבדלים בין האישים השונים הם למעשה ב"אוו­ך החבל" שכל אחד מהם היה מוכן לזרוק לסופרים ולאנשי­הרוח שבזמנו . אחדים הבינו שיש צורך בחבל ארוך, שיהיה בו מראית עין של חופש מוחלט ) כגון ברל כצנלסון, אם להזכיר שם אחד בלבד ( . אחרים, והם אולי הרוב, דרשו שהחבל יהיה קצר, ושהסופר ישלם ומייד בעד ההטבות הניתנות לו, ולעתים דרשו תשלום גם בלא הטבות ) כגון מאיר ארגוב, מזכיר מפא"י 4­ ,1951 אם להזכיר גם כאן שם אחד בלבד ( . מעטים, אם בכלל, הבינו שהחבל עצמו מיותר . אשר ליחסים בין הסופרים לממסד, טענתי היא טענה שאולי אינה מקובלת ואף מפתיעה, שאין סופר שהעמיד את עצמו בלעדית לרשות הממסד באותו אופן המוכר ממזרח אירופה, ואין סופר עברי שנעשה משמשו של הממסד ורתם את עטו לעגלת הממסד . גם אותם סופרים שהכריזו עליהם כ"משוררי חצר", לא היו אף פעם כאלה . בכל אותם מקרים שסופרים העמידו את עטם ויצירתם לשירות העם ומנהיגיו, עשו זאת משום שרצו בכך מכוח בחירתם החופשית ואמונתם השלמה, שאכן טובים העושים והמעשים ויש לסייע להם לטובת העם וארצו . אבל לא הייתה זו התגייסות כפויה וחיצונית, ובוודאי לא לשם קבלת טובות הנאה וכמובן לא לאורך זמן ולא בכל המסיבות . אדרבא, בכל פעם שהעושים ומעשיהם לא נראו להם, לא היססו מלצאת נגדם בגלוי, בפה מלא, בכל הכוחות העומדים לרשותם, ללא מורא ופחד . זאת ועוד : באווירה ששלטה ועדיין שלטת, שלפיה על הסופר להיות תמיד נגד הממסד ולהיות באופוזיציה קבועה כנגד כל עשייה שהיא מטעם השלטון, דווקא התמיכה המבוקרת בשלטון וכשולטים יש בה משום העזה והליכה כנגד הזרם ודרוש אומץ לא­מבוטל כדי לעשות זאת . הדוגמאות לכך הן רבות . רק לאחרונה חזר לתודעה הציבורית הוויכוח על מעמדו של נתן אלתרמן כ"משורר החצר" של דוד בן­גוריון, בין דן מירון לב < ו מנחם דורמן, שאליו הצטרפו גם אחרים . בהקשר זה אני רוצה להזכיר עוד דוגמה, ידועה פחית . הכוונה לוויכוח בין דוד בן­גוריון לבין הסופרים משה שמיר, ש . שלום, ישראל כהן, ב"י מיכלי ואחרים . ויכוח זה ) שיש לי בו גם נגיעה אישית, שכן אבי, ישראל כהן, לקח בו חלק נכבד ( , התקיים בסוף שנת 1960 ) תשרי­טבת תשכ"א ( , ולפחות שלושה מבין ארבעת השמות שהזכרתי ) להוציא אולי את משה שמיר ( נחשבו כ"אנשי­הממסד הספרותי" בה"א הידיעה ר"ל, וש . שלום, "הואשם" לא פעם, האשמה שהכאיבה לו מאוד, שהוא "משורר חצר", "משורר מטעם" וכד 1 . סופרים אלה לא נרתעו מלתבוע מדוד בן­גוריון את עלבונה של הספרות העברית, בשעה שחשו שפגע בה ונתן פומבי ליחסו המזלזל בה . לא כאן המקום תן 'א­ זהו משורר בולים­ ? ' . נמאסו הספרות העברית ותנועת העבודה, 2 . מנחם ד ו ושם ב'בל­ו 1ראכ­ה בנושא זה נכלל ובוויכוח שלן עם דן מירון במיוחד . 10

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא