ד"ר גד ברזילי: המשבר הפוליטי בישראל - מאפיינים והשלכות

עמוד:13

מאפיין חמישי למשבר הפולני בישראל הוא המגמה של צנטריפוגליות; מגמה זו שלובה בתהליך, הכולל יותר, של קיטוביות, וכבר עמדתי עליה בקצרה קודם לכן . כוונתי לתמיכה בסוגיות של טרנספר ומדינה פלסטינית . בפוליטיקה הישראלית מתרחשת מגמה ברורה של "בריחת" קולות לקצוות . אם לפני מלחמת לבנון התמיכה במדינה פלסטינית הייתה בממוצע כ­ 4 $ , היום היא בממוצע סביב 20 $ . זה בלי ספק שינוי, וזה שינוי שאותו גרמה האינתיפאדה . היא דורשת מאתנו לשלם את מחיר הכיבוש, ולכן בין השאר יש גם עלייה בנכונות לתמיכה במדינה פלסטינית . מצד אחר התחוללה עלייה חדה בתמיכה הציבורית בטרנספר ) כוונתי להגדרת המונח כגירוש בכוח של ערביי השטחים למדינות ערב ( . יחד עם זאת, אין עלייה בתמיכה בטרנספר כאופציה אקטואלית בשנת 1989 ועד מחצית שנת 1990 . התמיכה נותרה כמו זו ב­ ,1988 כ­ 10 $ . הבעיה היא תפיסת הטרנספר בציבור כאופציה לגיטימית, אם ובמידה ופתרונות אחרים יכשלו . בהקשר כזה מרבית הציבור, כ­ 52 $ , תומכים בטרנספר . 5 עובדות אלו מלמדות על תהליך ברור : בשנות השבעים ישראל איבדה במידה רבה את האופציה הטריטוריאלית כבסיס לפשרה עם ירדן; אם­כי במידה מסוימת אפשרות זו עדיין קיימת . כיום ישראל עומדת להפסיד את האופציה של קונפדרציה פלסטינית­ירדנית . המשכו של התהליך פירושו, כי הפוליטיקה הישראלית תתאפיין בפולאריזציה חריפה יותר, וזאת כאשר סדר ה < ום הלאומי יעוצב על בסיס הוויכוח : טרנספר או מדינה פלסטינית . זה עתיד להיות מבחנה האמיתי של המנהיגות הפוליטית העתידית, היכולת לעצב את אחד משני הפתרונות ולשכנע את המחנה הפוליטי השני להתגייס לטובת המחנה הפוליטי הראשון . לא עלינו הפתרון של הטרנספר ­ כי זהו פתרון פאשיסטי . הרכיב השישי המרכזי במשבר, הם היחסים בין האליטה הצבאית לבין האליטה האזרחית . צה"ל של תקופת האינתיפאדה ולאחריה הוא כבר צה"ל אחר . זהו צבא המגלה עוינות כלפי הממשל הפוליטי הנוכחי, חוסר הבנה . לימוד המתרחש במשפטי גבעתי א' וגבעתי ב' וכן משפטו של אלוף משנה יהודה מאיר חושף פער בין ציפיות הדרג האזרחי ומעשי הצבא בשטחים, חריגות מנהלים והוראות, ומעשים חסרי תקדים של חריגות מטוהר הנשק . בצבא מתהווה מצב של אדישות, עד כדי זלזול, באליטה הפוליטית האזרחית הקיימת . בהחלט ניתן להבחין בארוזיה של ממש ביחסים שבין הצבא והסקטור האזרחי, בעוד שיכולתו של הסקטור האזרחי לשכנע את הצבא לגלות מוטיבציה גבוהה למילוי מטרות צבאיות, שיוטלו על הצבא בעתיד, נשחקת והולכת . ) אם כי סוגיה אחרונה זו מותנית תמיד באופי המלחמה ובדרגת האיום הנצפה ( . המאפיין השביעי של המשבר, והוא מאפיין קריטי במיוחד, עניינו בתרבות הפוליטית . ישראל אינה חברה אזרחית וליבראלית, אלא בראש ובראשונה זו חברה צבאית . מקובל להשוות את ישראל לבריטניה ולארצות הברית, אך ישראל דומה הרבה יותר להודו, לדרום קוריאה ולטייוואן, שכן סדר היום הלאומי מעוצב קודם כל בהתאם לצרכים ושיקולים צבאיים­ביטחוניסטיים . עיקר הבעיה היא, כי אין בישראל הפנמה אמיתית של ערכים ליבראליים . מעניינת מאוד לעניין זה היא הדוגמה הבריטית . בישראל מדברים על חוקה, אך הפוליטיקה הבריטית מתפקדת באופן נפלא על ידי הפנמת ערכים ללא חוקה בכתב . כלומר ­ השאלה המכרעת היא, האם קיימת הפנמה של ערכים דמוקרטיים . אצלנו מתקיימת מה שפרופסור יונתן שפירא קרא "דמוקרטיה פורמטיבית", כלומר משטר המקיים פרוצדורה דמוקרטית, אבל ללא הפנמה של ערכים של חברה פתוחה וליבראלית, כגון ­ 5 . ראה : הערה מם' ,1 וכן : הארץ, 10 בנובמבר 1989 . 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא