|
|
עמוד:10
10 דב שוורץ בהמשך לאמונתו התמימה קבע הרב דרוקמן באופן חד-משמעי, "שלא ייתכן חורבן 19 הגאולה המתגשמת כעת היא דטרמיניסטית, ולא תחזור לאחור . שלישי" . באופן כזה התאים הרב דרוקמן עקב בצד אגודל את התיאורים שבמקורות לאירועי התקופה . במיוחד הפנים את הגישות של הראי"ה קוק ושל הרב צבי יהודה בנו, וניסח אותן באופן מרוכז סביב מקורות מתוך כתבי ראשונים ואחרונים . באופן כזה הופיעו הדברים בשיטתיות ובסדר, כפי שהתאמץ להבהיר בשיעוריו בישיבה . הרב דרוקמן לא החמיץ הזדמנות כלשהי כדי לציין את חשיבותה של הגאולה . "כשם שתחיית המתים היא בריאה מחודשת של האדם היחיד – כך שיבת עם ישראל 20 הגאולה היא בריאת עם, ולמעשה לארצו היא בריאה מחודשת של עם ישראל כולו" . ביחס לגלות היא בגדר תחיית המתים . הערות אלה מעידות על דרכו של הרב דרוקמן בהתוויית דרכה של הגאולה, ועל האופן שבו הפנים והכיל מסורות משיחיות שונות כדי להתאים אותן לדרכי הדור . [ ג ] בספר "קמעא קמעא" הציג הרב דרוקמן את המפתח לפעילותו . הוא טען כי יש להתבונן במציאות בשני אופנים : יש לשקול אותה כמות שהיא, ויש לשקול אותה כפי שמשתקף בה העתיד . יש צורך לראות את המציאות בשני האופנים הללו גם יחד . ובאופן כזה אכן התנהל . הוא ראה את המציאות בעיניים תאולוגיות . העתיד מילא את כל ישותו . בכל מאודו האמין שהגאולה מתממשת כאן ועכשיו, ושייעודו הוא לקדם אותה . כן דגל בגישתו של הראי"ה, שלפיה צדיקי הדור הם אלה שתפקידם לגלות את התהליכים המשיחיים המתרחשים בהווה . והוא עשה זאת במפעליו החינוכיים . בו בזמן גם הביט במציאות בעיניים ראליסטיות . הייתה לו הבנה עמוקה שיש לקבל את הגבולות הפרקטיים . כהונתו כחבר כנסת ודאי תרמה למידה של ראליזם גם באישיות הסוחפת ביותר . לעיתים הוליכו אותו תמימותו וכושר ההכלה שלו, המהולים באידאולוגיה, בדרכים עקלקלות . הרב דרוקמן לא החרים את נאומיו של כהנא בכנסת . זאת ועוד : הוא לא היה מסוגל להפנים את העובדה שתלמידי חכמים יכולים ליפול להטרדות מיניות, ורק בלחצם של ארגוני נשים ויחידים ופרשיות נוספות של הטרדות מצד רבנים שנחשפו במשך השנים הפסיק שיעור קבוע שלימד בישיבתו מי שהורשע בהטרדות . מצד שני, אותה נאיביות גרמה לו להקל בגיורים אף שנמתחה עליו ביקורת חריפה מצד חוגים חרדיים, ולהפליג 21 בחשיבותה של תקומת המדינה אף לאחר "הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון" . 19 שם, עמ' 154 . 20 שם, עמ' 39 . 21 שם, עמ' 251 .
|
|