|
|
עמוד:12
12 | לתווך את המתווכים : חינוך לאוריינות תקשורת בישראל ׀ רביב נאוה בחלק הראשון של הספר אציג את עקרונות החינוך לתקשורת ואת הפרדיגמות השונות בחינוך לתקשורת . בהמשך חלק זה יוצגו הסוגיות והדילמות המרכזיות שעמדו ועומדות בפני החינוך לתקשורת לאורך השנים . סוגיות אלה ישמשו בסיס לבחינה ההיסטורית ולדיון שאחריה . החלק המרכזי במחקר מציע סקירה דיאכרונית של התפתחות החינוך לתקשורת בישראל . ראשיתה של התקופה הנחקרת בשנות החמישים של המאה העשרים, עם המעבר ממערכת החינוך היישובית - מנדטורית לחינוך ממלכתי מדינתי . לצורך המחקר אני מבחין בין חמש תקופות שונות בהתפתחות החינוך לתקשורת בישראל : שנות החמישים והשישים – טרום החינוך לתקשורת : העיסוק באמצעי התקשורת בשני העשורים הראשונים לקיום המדינה התנהל ברובו המכריע במסגרות חינוך בלתי פורמליות . אולם גם מהדוגמאות המעטות לחינוך לתקשורת בחינוך הבלתי פורמלי וגם מהיעדרו מהחינוך הממלכתי ניתן ללמוד על תפיסת התקשורת ותפקידיה על ידי מערכת החינוך באותה תקופה . בפרק זה אערוך הבחנה בין תקשורת אינפורמטיבית בעיקרה ( רדיו ועיתונות מודפסת ) ובין תקשורת בידורית ( קולנוע מסחרי וספרות זולה – "ספרות קלוקל" ) . בעוד היחס במערכת החינוך כלפי האחרונה היה מניעתי במובהק ( כלומר כוּון להקטנת החשיפה לתכנים אלו ) , תפיסת הרדיו ובעיקר העיתונות הייתה מורכבת יותר ונגעה בין היתר בשאלות של ממלכתיות מול מפלגתיות, בתפקידי העיתונות והחינוך בבניין העם ובגבולות הביקורת על התקשורת ועל השלטון . שנות השבעים והשמונים – יוזמות ראשונות בחינוך לתקשורת : תקופה זו כוללת את הניסיונות הראשונים בהוראת תקשורת, את המאמצים לקבלת לגיטימציה כדיסציפלינה ואת התהליכים שהביאו לאימוץ תוכניות הלימוד הרשמיות הראשונות . בשדה התקשורת המאפיין העיקרי של תקופה זו היה חדירת המדיום הטלוויזיוני . אם בתחילת התקופה הטלוויזיה בישראל עדיין עשתה את צעדיה הראשונים, הרי שבסיומה הפכה הטלוויזיה למדיום הדומיננטי . שנות התשעים - תקופת ההתמסדות ( 1989 - 2000 ) : תקופה זו מתחילה עם הקמתן של ועדות מטעם משרד החינוך לכתיבת תוכניות לימודים בתקשורת וממשיכה בלימודי תקשורת כמקצוע בחירה במערכת החינוך, צמיחה מוגברת של מגמות התקשורת בבתי הספר ושיח ער סביב החינוך לתקשורת ועתידו . המאפיין המרכזי של תקופה זו בתחום התקשורת בישראל היה מעבר לעידן
|
|