|
|
עמוד:10
10 | לתווך את המתווכים : חינוך לאוריינות תקשורת בישראל ׀ רביב נאוה למעשה, להיות אורייני מדיה ומידע, ובכך שוללת מהם כישורי חיים חיוניים שלא יינתנו להם בשום מסגרת אחרת . המונח "לימודי תקשורת" מתייחס להוראת מקצוע התקשורת בבתי הספר ובאקדמיה, בעוד המונחים "חינוך לתקשורת" ו"אוריינות תקשורת / מדיה" רחבים יותר ומתארים את כלל הפעילות החינוכית בנושא בחינוך הפורמלי והבלתי 2 אנשי חינוך לתקשורת תופסים את לימודי התקשורת בבתי הספר פורמלי . כ"הזדמנות חשובה לבירור האופן שבו מועברים בתקשורת ערכים כגון שפה ותרבות ישראלית ; סובלנות, פלורליזם וקבלת האחר ; מוסר ; אחריות, ערבות חברתית ואזרחית ; דמוקרטיה ועקרונותיה ; ערכים סביבתיים וחינוך לבריאות" ( הפיקוח על הוראת התקשורת, ,2017 עמ' 4 ) . דפנה למיש ( 1992 ) מדגישה כי : "מעבר לכל, מהווה העיסוק בעולם התקשורת במידה רבה גישור בין תרבות בית - הספר ותרבות הבית והפנאי . [ . . . ] העיסוק בתקשורת ובתכניה הוא בהכרח גם עיסוק בבעיות אקטואליה ופוליטיקה, בבעיות ערכיות ואידיאולוגיות, בנורמות חברתיות ובביקורת עליהן" ( עמ' 11 - 12 ) . בנוסף לכך, תקוות רבות נתלו בחינוך לתקשורת כפורץ דרך פדגוגי . בקרב אנשי החינוך לתקשורת התעוררה ציפייה שהתחום יתווה את הדרך לתחומי דעת אחרים באימוץ שיטות למידה חדישות, יצירת מוטיבציה אצל הלומדים, שילוב של ניתוח תאורטי ופעילות מעשית והגדרה מחדש של תפקיד המורה . חזון זה של החינוך לתקשורת מדגיש רעיונות של התנסות פעילה, למידה השתתפותית ודיאלוג המושפעים מרעיונות החינוך הפרוגרסיבי של ג'ון דיואי ( 1952 - 1859 Dewey ) . תקוות אלה מוצאות את ביטוין גם במטרותיהן המוצהרות של תוכניות הלימודים השונות בתקשורת ( הפיקוח על הוראת התקשורת, 2017 ; מגמת טכנולוגיות תקשורת, 2019 ) . עם זאת, בחינה מפוכחת של מצב החינוך לתקשורת מלמדת כי תקוות אלה רחוקות מלהתממש במלואן . המקצוע אינו זוכה לסטטוס גבוה בהשוואה למקצועות לימוד אחרים, ולימודי התקשורת הם עדיין מקצוע בחירה הנלמד בהיקף מצומצם, או אינו נלמד כלל, גם בבתי הספר וגם במוסדות להכשרת מורים . תיאור מקיף של התפתחות החינוך לתקשורת דורש בחינה של ההישגים בתחום אך גם הצבעה על הגורמים הפנימיים והחיצוניים שמונעים את השגת מלוא היעדים . 2 לצורכי ניסוח וגיוון אני מחליף לעיתים בין המושגים במקומות שההקשר מאפשר זאת .
|
|