|
|
עמוד:13
פתח דבר 13 היום . אין בכוונתי להציע לראות בקניוק סמל או נציג של החברה, לא במובן שבו נהוג לראות את היוצרים הקנוניים כנביאים ההולכים לפני המחנה ; אני רואה בו דווקא את מי שלא ניסה להיות ממלכתי או ייצוגי או מטיף בשער, אלא מי שהיה מוכן "ללכלך את הידיים" במציאות הישראלית, לומר במישרין גם את מה שלא נעים להודות בו, לכעוס או לצחוק בלי לעשות חשבון . את נקודת המבט הזאת של קניוק חיפשתי ביצירותיו ובקורות חייו — את הכנות והפרובוקטיביות, ואת החתירה המוצהרת לעבר מה שאינו מושלם . כשביקשתי את ברכתן של מירנדה, איה ונעמי להתחיל לעבוד על יצירתו של קניוק, אמרתי להן פעם או פעמיים שמעניין אותי לכתוב ביוגרפיה עליו, אבל עד מהרה הבנתי עד כמה הרעיון הזה מופרך . ביוגרפיה דורשת שלושה יסודות שבאופן המהותי ביותר אינם מתאימים ליורם קניוק : נרטיביוּת, כלומר תיאור ליניארי-סיבתי פחות או יותר הנע מילדות לבגרות ומספק לקוראים סיפור חיים קוהרנטי שיש בו התפתחות ; דוקומנטריות, שהיא הניסיון להגיע לחקר האמת ההיסטורית ולעסוק בשאלה "מה באמת קרה" לקניוק ובאיזה אופן תואמים ספריו את המציאות ; וסמכותניות, הבאה לידי ביטוי בהצבה ברורה של היוצר בתוך ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית, ובתיאור הרמטי של תפקידו ברפובליקה הספרותית . מובן כי סיפור חייו של יורם קניוק, כמו סיפור חייו של כל אדם, כולל שלבים כרונולוגיים ברורים : ילדות, השנים המעצבות, בגרות, תקופות של יצירה, ולבסוף הזדקנות ומוות ; אבל את סיפור יצירתו אי-אפשר לתאר בסדר כזה . את החוויה הקשה של מלחמת 1948 חווה קניוק עוד לפני שמלאו לו שמונה עשרה שנים, אולם במשך עשורים רבים הוא חזר וכתב על האירועים האלה שהשאירו את חותמם על אישיותו . כך גם למשל בכתיבתו על התחושות המורכבות שלו כלפי גרמניה : אומנם יסודן בילדותו ובדומיננטיות של אביו היקה, אולם הן נמשכו במפגש עם ניצולי השואה ואחר כך בביקוריו בגרמניה . השנים שעיצבו את אישיותו היוצרת, בפריז ובעיקר בניו יורק, עוברות כחוט השני בין מכלול סיפוריו הקצרים והארוכים, ואף על פי שכתב את הספר על ארצות הברית — חיים על נייר זכוכית — יותר מפעם אחת ( מצאתי בעיזבונו כתב יד של עשרות עמודים על חוויותיו בארצות הברית שנכתב בשנות השבעים ) , הוא ראה אור לבסוף רק בשנות האלפיים, כחמישים שנה לאחר האירועים שהוא מתאר . מצד שני, נושאים כגון מחלה וזקנה, ההולמים אולי את היוצר המבוגר, נוכחים גם ביצירתו המוקדמת . כך, התמטיקה והפואטיקה של קניוק אינן כרונולוגיות, אלא בנויות בצורה ספירלית — עשויות ממעגלים ומחזרות המתארים וממציאים ומוחקים וחוזרים לתאר מוקדים מרכזיים בחייו .
|
|