פתיחה

עמוד:12

12 קוראים קדימ"ה הוראת הקריאה צריכה להביא בחשבון היבטים אלו ולהתאימם לתהליך עיבוד המידע של הילד הספציפי אותו מבקש המורה ללמד . לצורך כך, על המורה לשאול את עצמו מספר שאלות : מדוע, לדוגמה, החלפת שיטות קריאה יכולה לעזור ? מה מאפיין כל שיטה, על אלו היבטים שפתיים היא עובדת ויותר מכך, האם היא מתייחסת גם להיבטים הקוגניטיביים ? שאלה נוספת קשורה לילד עצמו : מהם הקשיים המעכבים אותו, מהן דרכי החשיבה שלו ומהן דרכי ההוראה בהן המורה צריכה להשתמש כדי לקדם אותו ? את השאלות האלה המורה צריכה להביא בחשבון כדי לייעל את ההוראה, אולם לא תמיד יש לה הידע המתאים, ובכך נמנעת הוראה מיטבית, המביאה בחשבון מאפיינים שונים ויכולה להביא להצלחה רבה בקידום קריאה בקרב ילדים מתקשים . סיבה נוספת שהביאה אותי לכתיבת הספר קשורה לאופטימיות הגדולה שלי באשר לסיכויי הילד להתקדם וללמוד לקרוא . אופטימיות זו איננה תלושה מהמציאות, אלא מבוססת על שנים רבות של עבודה וקידום תלמידים, גם כאלה שנאמר עליהם "אין מה לעשות איתם" . הרמת ידיים מצד המורה באשר לסיכויי הצלחתו של ילד היא גישה שאני מסרב לקבל . אכן, ישנם ילדים שהופנו להוראה מותאמת, למדו אסטרטגיות שונות, פנו לבדיקות ולאבחונים שונים ובאמת לא התקדמו בקריאה . אם כך, יתהה הקורא, "המצב באמת חמור, רבים ניסו ולא הצליחו" . כתשובה לכך, אני רוצה לציין עובדה שמצאתי, והיא מעוגנת גם במחקר וגם בניסיוני רב השנים — הסיבה לחוסר הצלחתו של הילד נעוצה באבחון לא מדויק של קשיי הילד, בהבנה לא נכונה של המקור לקשיים אלה ובתיווך לא מתאים לילד . זיהוי הקשיים צריך להתבסס על פרופיל הילד — ברמה הקוגניטיבית, הרגשית והשפתית, ובכך תתאפשר התאמת דרך הוראה מדויקת לפרופיל זה . לאחר עשרים שנה ומאות תלמידים שלימדתי, תרגמתי את הידע והניסיון לכדי פרקטיקה התערבותית שמטרתה להוביל את הילד לתחושת מסוגלות ולצוֹהֳלַת שמחה "אני יכול לקרוא" .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא