|
|
עמוד:61
- 61 - תנועותיהן הן תנועותיו ; המשמעותיות ביותר של רודין ברגעים החולפים הללו טמון , עם זאת . של רגע חולף הן קשורות להווייתן – כל מובן החיים של הישויות כפי שבדרך כלל קורה רק , העל-רגעית באופן מוחלט כשם , ואמנם . וף היציבה והבלתי-משתנהלצורת הג לו מתקיימת חפיפה בין שני האופנים ' שאצל מיכלאנג ההוויה והתנועה – שבהם אנו מציגים את עצמנו גופנית כלומר , בדרך שמצביע על השורש האחרון שלהן – נפש הרנסנס בעלת אידיאל האיזון ההרמוני של , הנפש יחוק של תהא אשר תהא תחושת הר , כל רכיבי ההוויה כך הנפש הממוקמת – דמויותיו מהאידיאל הנחשק הזה , אצל רודין במוקד הנראה-גופנית היא הנפש המודרנית המשתנה בתנודות רגשיות ובגורלות , התזזיתית בהרבה יותרהרבהקרובהולפיכך , לעצמהיוצרתשהיא . לממד התנועה מאשר נפשו של האדם הרנסנסי שעליה דנטה מעיד , " יםמוטביליות לכל הכיוונ-טרנסס " ה ואשר ללא ספק חלה על כל הרנסנס , בנוגע לעצמו היא במידה רבה יותר תנועה הלוך ושוב בין , האיטלקי אם כי כל אחד מהם הוא בעל , מצבי הוויה מגוונים בין מלנכוליה : מהות ברורה וחד-משמעית בפני עצמו בעוד – אמונה לכפירה , ייאוש לגבורה , לאקסטזה המודרנית היא גלישה מתמשכתיליותהטרנסמוטבש פחות מעבָר בין , ללא קצוות ברורים או נקודות אחיזה " כן " ויותר התרחשות בו-זמנית של , " לא " ל " כן " " . לא " ו התנועה הנידונה כאן שונה לחלוטין מזו שבבארוק התנועה נראית לכאורה , בבארוק . או באמנות היפנית שכן ההופעה , תגדולה יותר רק מבחינה חיצונית ושטחי האני של " את – איבדה את הנקודה המוצקה שבתוכה -הזו היא הנקודה . אם לדבר בקנטיאנית , " האפרצפציה
|
דחק
|