|
|
עמוד:37
- 37 - ות באופן אידיאלי את המשימה לחולל הפנים ממלא שינוי מקסימלי בהבעה הכוללת באמצעות שינוי שבהן היקבעותו של כל תו , הפנים . מינימלי בפרטים – קשור קשר בל-יינתק להיקבעותם של כל האחרים דו מראש עבור נראים כאילו נוע – כלומר של המכלול לברר את רכיביהם : מנות הבעיה הכללית של הא לפרש את , ים של הדברים זה באמצעות זההפורמלי סיבה ותוצאה . הנראה לעין באמצעות זיקתו לנראה אחר אשר אומנם – לכך יימצאו בגמישות הכבירה של הפנים רק בשינויי- ( אם נדבר במובן האבסולוטי ) שולטת אך באמצעות השפעתו של כל פרט על , תנוחה פעוטים רושמם של הלך-הרוח הכללי של הפנים מועצם כביכול זה כאילו מושקעות מקסימום . השינויים שהיא מעוררת או כאילו היה הוא הרגע , תנועות גם במצב המנוחה הצר שאליו כוונו אינספור תנועות וממנו ייצאו לשיא של יצירת אותה תחושת תנועה קיצונית . אינספור באמנות . מתוך תנועה מזערית של עצמה מגיעה העין העין לא רק דרך זיקתה למכלולת פועל , הציור במיוחד תווי-הפנים המתוּוכת באמצעות הדינמיות החבויה שלה אלא גם באמצעות חשיבותם של מבטי הדמויות – . המתוארות עבור פרשנות המרחב בתמונה וחלוקתו בה , אין עוד דבר אשר נראה כל-כך כמתפשט מעבר לעצמו כפי שעושה זאת , בעת שהוא יושב בטח במקומו-בה היא , היא תוחמת מרחב , היא נסוגה , היא חודרת : יןהע היא כמו שולחת את ידה אל מאחורי , תועה סחור-סחור חקירה . האובייקט המבוקש ומושכת אותו לעברה מנים שויה להידרש לשאלה כיצד מנצלים א מיוחדת ע , את מלוא אופיו הפורמלי , את עוצמתו , את כיוון המבט בעוד שבעין מגיע . לשם חלוקת חלל התמונה והבהרתו הלוא הוא שימוש ראִי , לשיא פרי מלאכתן של הפנים
|
דחק
|