|
|
עמוד:80
- 80 - וכי , גם כאן אנחנו רואים את האחר דרך עינינו בלבד מצידנו תחילה רק כפיסת חומר צבעונישהוא נתפ אשר רק בעזרת – מריונטה , בקיצור – מתנועע וקולני נופחים , בעזרת אסוציאציות והבניות , חוויית עצמנו אני משוכנע . תכנים ואופי נפשיים , אנחנו באפה חיים שהגוף והנפש אינם שני ״חלקים״ שרק מרכיבים את ה חושית בלתי-אמצעיתששאחד מהם נגיש לתפי , האדם מוטב לומר שהאדם הוא . ואילו את השני יש רק להסיק , שפוצלה לשניים רק בהפשטה לאחוראחדות חיה לא העין . ים אותושוכאחדות כזאת גם אנחנו תופ במובנה האנטומי הספציפי ככלי מבודד היא זו האדם , דהיינו , אלא הווייתנו האחדותית , שמבחינה בו כמכלול הוא זה אשר מפתח מודעות לגבי אדם אחר והחושים הספציפיים אינם אלא הערוצים , כמכלול . ה הכללי הטמון בישותנו שורם כושר התפי שדרכם ז החי , הוא עצמו קיום טוטלישכמו שהאדם התופ כמכלול גם בתוך כל אחת מהפונקציות הספציפיות עבורו הינו מלכתחילה גוף מונפש ש כך גם הנתפ , שלו המהווה מעין אחדות שאיננה תוצאה של איזו סינתזה וליםהפיצ , שהתאונות ודאי . בדיעבדהמתבצעת מורכבת והפגמים שבחיינו האמפיריים מונעים מהאחדות הזאת והיא נהפכת , לחול במלוא היקפה כמערכת הרמטית תנודות כוחותינו ועניינינו מסיטים ; לחד-צדדית וקטועה היא מתקיימת כמוטיב , ובכל זאת . אותה ומפרקים אותה כערכאה הראשונה והאחרונה על כל ההתגוונויות , יסוד ההפרדות וההרכבות מחדש שבהן , תוהתפיסות החלקיו הבסיס לחיי , סוף כל סוף . מגיש האדם את עצמו לרעהו ות הוא שהגוף והנפש חד הם ברמה אמנ כל ה כמו שהמציאות והאידיאה חד הן , האנתרופולוגית כל מאמציהם של ההוגים לבנות את . ברמה המטפיזית
|
דחק
|