|
|
עמוד:10
- 10 - . " מהסוג הסובייקטיבי ביותר דרך כתיבה פרדוקסלית שכזאת אופיינית , בכלל יגה מעין כל תופעה במציאות מצ , מבחינתו . לזימל בין ניגודים שלא ניתן , או אפילו משחק , גומלין-יחס כגון , לגשר עליהם ברמה הראשונית של רפלקסיה הניגוד בין הסובייקט האחדותי לאובייקטיביות או הניגוד בין מכלול לפריטים שמהם הוא , המתגווננת מורכב ושכל אחד מהם הוא מכלול מיקרו בזכות עצמו ת מתנגשות עם שאיפותיו שלכך ששאיפותיו האחדותיו . המכלול המקיף שממנו הוא חלק במסה על המשמעות האסתטית של הפנים , לדוגמה זימל דן בדיאלקטיקה שבין האמצעים החזותיים , הטהורים שנועדו לצייר את קווי הפנים כפי שהם לאפקט שנוצר למרות זאת של אינדיבידואליות לכידה סוגיה של " מסה ב ; מעבר ומאחורי תווי הפנים האלה שהוא ) הוא מהרהר על המקום של הסגנון " סגנון מנות מול הייחודיות של יצירות א ( כללי מה-דבר אמנותו של רוֹדין ומוטיב התנועה " ובמסה ; גדולות מופיע בין השאר העיסוק ביכולתו של הפַסָּל " בפיסול להציג את הנפש המודרנית באמצעות גילום של . פרגמנט גוף בלבד כפי , ושל רבים אחרים , ד של ניגודים כאלהחידו היה עבור זימל , שהם מתגלמים בכל היבטי המציאות שלא כמו . אמצעי מרכזי בליבון סוגיות פילוסופיות רבים מקודמיו הוא לא האמין שניתן ליישב בין ניגודי אך הוא ניסה להדגים . היסוד ברמה רפלקסיבית גרידא המרמזת על קיומשכיצד מורכבות זו של הנראה והנתפ אשר אמנם שום פילוסופיה " ת השלישי מלכההמ " של משהו מאחוריפת אך אשר נחשהלא תוכל להשיג . גוניות והמתחים של העולם-הרב
|
דחק
|