|
|
עמוד:71
- 71 - מגיעה – מערכת-יחסים רבת-פנים עם מעמדו כאיבר שחשיבותה הנפרדת עד : דכאן לפתרון הרמוני מאו ותית אינה באה לידי מימוש אמנ מאוד של העשייה ה מוחשי אלא אם כן היא מוקפת במכלול אישיות ים הגדולים נהוג היה לראות אמנ אם ב . ותי אמנ יותר-מ שיעור מסוים של שלמות אנושית שלא יימצא במקום נראה שהנוסחה שאפשרה את זאת הייתה , אחר קף המו , תפקיד של האישיותה , החֵלק , הצד : כדלהלן , ידי מרכז אובייקטיביבעודו מוּנע על , בשוליים משלו אינו זקוק לתחרות על עצמאותו מול מכלול החיים ואחדותם של החיים הללו אינה , הכולל גם אותו עצמו ניזוקת מאחדותו של המעשה המתקיים עבור עצמו הגם שהפרעה כזאת עשויה . ומציית לחוקיו שלו ואף , ותי אמנ דרג נמוך של העיסוק הלהימצא ב – מהגבוהים ביותר היא לא תמיד חושכת את שבטה , במקרים הטהורים ביותר והעקרוניים ביותר יש לומר תלויה בהיותו , גרידאאמןכ , אמן נדמה ששלמותו של ה בעובדה שדווקא עוצמתו האינדיבי , אמןיותר מאשר רות דואלית של אותו ביטוי עצמי העולֶה לכדי יצי- ניזונה מכריכתו חוליות חוליות , עצמאיות לחלוטין . במיקרוקוסמוס של האישיות כולה – ות ושל היצירה הבודדת אמנ משמעות כזאת של ה , אך בה-בעת רכיב של מכלול מקיף יותר , להיות מכלול תקפה – להיות פסגת-גל על גבי טוטליותם של החיים ות אמנ-ההתמסרות ליצירת . גם לצופה הנהנה ממנה נוטה מטבעה לחול על דבר-מה מסוגר לגמרי שאינו , דבר-מה ריבוני ועצמאי אף כנגד הצופה , זקוק לעולם היצירה מוליכה . ובנטייה זו טמון הכוח הגואל שבה אותנו למחוז שגבולותיו סגורים בפני המציאות בהיותנו , ומתוך כך הם סגורים גם בפנינו – הסובבת
|
דחק
|