|
|
עמוד:12
21׀ תכנים וצ ו רות במד רש " דבר ים רב ה " ועל כן היה במעשה השזירה בין התשובה ההלכתית לבין הפסוק המקראי מעשה מרתק של אומנות ורטוריקה המושכת את הלב . במדרש דברים רבה — על מהדורותיו השונות, באות פתיחאות כאלה כשלושים פעמים . לכבוד ספר זה ולכבוד המחברת אביא בקצרה פתיחתא כזו שלא הגיעה לדיון בספר שלפנינו . כפי שעולה מסופה היא נועדה להגיע אל הפסוק שבראש פרשת האזינו, "האזינו השמים ואדברה / ותשמע הארץ אמרי פי" . והרי היא לפנינו כשהיא מחולקת לחלקיה ומבוארת בקצרה : [ א ] השאלה ההלכתית : הלכה : אדם מישראל שהיה חושש ( = סובל כאב ) באזנו, מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת ? [ ב ] התשובה ההלכתית : כך שנו חכמים : 'כל שספק נפשות דוחה את השבת, וזו מכת האוזן — אם סכנה היא מרפאים אותה בשבת . [ ג ] פיתוח עניין כאב אזניים תוך קישור לשימוש ראוי באוזן לשם לימוד תורה : רבנן אמרי : מבקש אתה שלא לחוש באזניך ולא אחד מאיבריך ? הטה אזנך לתורה ואת נוחל חיים, מניין ? שנאמר ( ישעיה נה ) 'הטו אזנכם ולכו אלי / שמעו ותחי נפשכם' . אמר ר' חנינא בר פפא : כל מי שמסיר אזנו ( = מסרב ) משמוע תורה תפילתו נמאסת, שנאמר ( משלי כח ) 'מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה' . [ ד ] קידום הנושא תוך קישור האוזן לכלל חיי האדם : רבי לוי אמר : האוזן לגוף כקינקל לכלים ( = כלי עשוי רשת ששמים מתחתיו גחלים ובשמים כדי לחטא בגדים או לבשם אותם ) . שכן הקינקל, כמה כלים ניתנין עליו ואת נותן מוגמר תחתיו ( = הם הבשמים והגחלים ) וכולם מתעשנים ( = עשן טוב אופף אותם ) — כך מאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם הזה, על ידי האוזן כולן חיין . מניין ? שנאמר 'שמעו ותחי נפשכם, [ ה ] סיום וקישור לפסוק מספר דברים : אמר הקדוש ברוך הוא :
|
|