|
|
עמוד:9
9מ ב ו א לפעמים היא ממש . ( 225עמ' ) האופי שלו : "רק בגלל אופייך הרך אתה גר ביאלטה" ( . 28עמ' ) " ! ה ? רוצ אני לא ! ה ? למוסקבשתבוא : "אני לא רוצהתוקפנית כלפיו ? אתמולר נוזפת בו בשתלטנות מדהימה : "מה זה צריך להיות, סופר יק לעתים היא לארץ למשך כל הקיץ . זה לא יכול להיות,- שמעתי ממריה פבלובנה שאתה נוסע לחוץ ? זה אכזרין ! סתם כתבת כך, ועכשיו כבר שכחת מזה, נכו עלא צריך להיות, אתה שומ בצורה שלא תיאמן לכתוב דברים כאלה . ענה לי בזה הרגע שזה לא כך, שבקיץ נהיה ( . 05עמ' ) ? "ר ? אני עדיין רגילה לדבר כך, אתה זוכ ן יחד . כן . כן . נכון, נכו לא להתחשב ברצונו, ואף להתנהג בחוצפה שהיא מרשה לעצמה,בשם אהבתה אליו המכתבים שלה רצופים נזיפות, אם בגלל קנאה באיזושהי ,גם כשהוא חולה . ובגסות מחזאית צעירה שבאה לבקר את צ'כוב ואם בגלל ציפייה נכזבת למכתביו : "זה יותר . ( 865עמ' ) מאכזריות . איני יודעת אם לכעוס או להיעלב" בשלב מסוים היא מגלה מודעות לרגשנות המוגזמת של עצמה : "אז אני כזאת . איני . זה, כנראה, סימן של נפשלהתרגש ולהתייחס לכול באופן אפלטוני יכולה לשבת בלי מצדיקה את עצמה ומתגוננת : "והרי אתה היא מייד ? " אךךלא כדי בזויה, לא עמוקה, מאופק . ואם לקראתבן-אדם בעיני כולם אני ; היחיד שחושב אותי לחסרת מעצורים קנה נהייתי רותחת, זה משום שבנעוריי התייחסתי לחיים באופן פילוסופי, עד הזִ שאפילו קראו לי בשם קאנט . לא רתחתי, אלא הסתכלתי בשקט ובאדישות על החיים, בן- ] . . . [ והרי אני מרגישה שאתה לא אוהב שה . ביגעת איך הם עוברים על פניי בלי ל . ( 006עמ' ) . אתה הרי אף פעם לא מדבר על עצמך" כמוני מדבר הרבה על עצמו,אדם ( לידיעה שהוא משתעל ויורק 1901 . 12 . 41מדהים במיוחד מכתב התגובה שלה ) מ- ואני לא הייתי – סימן לשחפת . היא כותבת : "חמוד שלי, יקר שלי, היית חולה – דם ! לבי נפל כשקראתי היום את מכתבך הקצרצר . הפירוד עוד נסבל אם אני יודעת ךליד ! אני מסוגלת כעת לעזוב הכול ולעוף אליך . א זה נור – שאתה מרגיש טוב, אבל ככה אני צריכה להיות לידך, צריכה לסדר לך חיים טובים, נעימים, שקטים . וזה עוד יקרה, חמוד שלי . כואב לי, מאוד כואב, כשאני מתארת לעצמי איך אתה שוכב שם בודד ? אני יודעת מה אתה ה ועצוב . . . כל כך בכיתי היום, אנטון . אתה מלאך, אתה יודע את ז וצה, על מה אתה חולם, ואתה שותק ולא אומר דבר, ואתה סובל ואוהב . אני לא ראויה ר לך בכלל . הראש שלי כזה מבולבל . אתה יודע, מתוק, אני משוכנעת שהצטננת כשנסעת ה . אתה הרי לא מסוגל איכשהו להתארגן שיהיה לך חם וטוב . על כל זהלגורקי . תודֶ שלך צריכה להיות שייכת לי, ואז יהיה לך טוב . הפֶּרסוֹנָה כל . הייתי אני צריכה לחשוב אנטונקה, אל תקלל אותי יותר מדי . נכון שאתה אף פעם לא תנזוף בי על כך שהסתבכתי ? אח, אנטון, כמה מתחשק לי עכשיו לעמוד לפניך על הברכיים ולדבר הרבה ךבחיי חלומותיי . הנה ? אני בעצמי לא יודעת . נו, על הכול, על כל חיי, על העל מ – ובלהט ובכן, הוא בעצמו אשם, כי הוא הצטנן ( 270 - 962עמ' ) ! "ה הכול נשפך בזרם לוהט כז כשנסע לגורקי, כי הוא לא מסוגל להתארגן בלעדיה, ורק אם כל הפרסונה שלו תהיה יהיה לו טוב . רק אז,שייכת לה
|
|