|
|
עמוד:9
המתפלל מתחנן לסליחת חטאיו . התוכחה קרובה בסוגתה לבקשה, וכוללת פנייה אל האדם בדברי תוכחה הנוגעים לרוע יצרו ולחטאיו . במשל החיגר והסומא הכלול בסוגה הזאת, הגוף והנשמה עומדים לדין לפני בורא עולם ומגוללים זה על זו בוויכוח מר את אשמת החטא . התוכחה בנויה ממחזורים משולשים של מחרוזות תלת טוריות המאפשרות לנאשמים השותפים, הגוף והנשמה, להציג בפני שופט כול את הנימוקים לזיכוי . את זה הם עושים בהטילם את אשמת החטא על השותף איש איש בתורו . הגוף פותח בהטחת האשמה בנשמה וגם חותם את מחזורי הוויכוח . בסוף כל מחזור משולש, בין של הגוף בין של הנשמה, הציבור זועק את הזעקה המשולשת 'הנשמה לך / והגוף שלך / חוסה על עמלך' . בכך הוא פונה אל האל שיחוס וירחם על הנידונים שניהם, שניהם מעשה ידיו . בסופו של דבר האל מרכיב אותם זה על זו ודן אותם כאחד . פיוטי התוכחה הנזקקים לדרמה של הוויכוח בין הגוף והנפש מייחדים בדרך כלל מקום שווה הן לטענות הגוף הן לטענות הנפש . שונה מהם ריבי"ם בתוכחה שלו, הוא משום מה מאפשר לגוף לשטוח את טענותיו תחילה על פני שלושה גושים כמעט של מחרוזות משולשות ואף לחתום את הוויכוח על פני גוש נוסף . המשורר גם מציג את הגוף כתוקפני במיוחד, וזה ניכר בלשונות הפתיחה שבהן ניתנת לו רשות הדיבור . כך נפתח סבב הוויכוח בלשון ההצגה 'יצעק כעני ורש' ( קלא 31 ) , ובהמשך 'קופץ הגוף ואומר' ( טור 58 ) 'חש הגוף לדבר' ( טור 94 ) . הנפש בסך הכול מגיבה בגושי המחרוזות הבודדים שהמשורר מקציב לה 'עונה נפש' ( טור 49 ) , 'תענה נפש' ( טור 67 ) , 'רוחשת רוח למוליו' ( טור 85 ) . אין זה מובן כלל מדוע ריבי"ם משנה מן המתכונת הסימטרית הנהוגה בפיוטי התוכחה מאז ומעולם . אפשר לטעון שריבי"ם מצא מקום בסוג המיוחד של התוכחה להגניב משהו מהשקפת עולמו על אשמת החומר המרוחק ביותר ממקורו העליון והנזקק לכן לטענות כבדות כדי להצדיק את חלקו בחטא . 6 במקרה זה מותר הפרזות בתאורי הגוף והרוח שכיחות בשירה העברית בספרד . אולי לראות בדגש שהמשורר שם על הגוף והרוע גם משהו מאופיו המיוחד של האיש הזה . 6 הברמן, הפרזות בתיאורי הגוף והרוח, עמ' 62 ואילך . 9 מבוא
|
|