|
|
עמוד:13
מבוא 13 המושג "אוריינטליזם" דווקא שימש כאן בשעתו ( ועד היום מקובל בתחום התרבות והאומנות הציונית ) כהערצת ה"טבעיות" של המקומיים, ומתוך תשוקה להשתלב כמוהם במרחב שטוף השמש . רבים מהחלוצים חבשו כָּפִייה, וציורים של נחום גוטמן וציירים נוספים ב"אסכולת ארץ ישראל" ( שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים ) בלטו בהערצתם ל"מקומיים", שנדמו בעיניהם קרובים יותר למציאות עם ישראל בזמן התנ"ך . והעיקר – התנועה הציונית ששאבה את רעיונותיה מההשכלה, מהנאורות האירופאית, מייצגת גישה אידיאליסטית-הומניסטית לאדם . מגוון הוגיה, מהסוציאליסטים ועד הרוויזיוניסטים, התנגדו נחרצות לכל ביטוי של ניצול או נישול . הסכסוך הלאומי שהתעצם עם הקמת מדינת היהודים תרם לטשטוש ההקשר הזה, שנותר בלב התרבות וההגות הציונית, לפחות זו החילונית, עד ימינו . ואולם טיעונים אלו, נוקבים ככל שיהיו, עלולים לשקוע בתהום החלל נטול הקרקעית של השיח החדש : הפוסט-קולוניאליזם נטוע בגישה שאינה תרה אחר אמת או תיקונה, אלא להפך ; היא מדגישה את קיומם של סיפורי אמת שונים, המעוצבים על ידי בני אדם . הסיפורים מתגוששים בזירת ההיסטוריה המומצאת, אבל תמיד הצד הנחשב מנושל עדיף – בלי הסבר המניח את הדעת . הוויית מחשבה יחסית שכזו, שאינה מניחה אמת כלשהי, הפוכה מזו שעל יסודותיה בנו החלוצים היהודים את ההתחדשות העברית בארץ ישראל . התמצאות בתרבות ישראל תאפשר ליהודים לעמוד בבטחה ולומר לעצמם ולעולם כולו בפשטות : אין לנו חלק בתנועה קולוניאליסטית כלשהי, משום שאנו מכירים את יסודות המחשבה היהודית, ואת התמורה המודרנית- הומניסטית-חילונית של החלוצים העברים הציונים . כמו שהוכרז במגילת העצמאות – אנו עם "ככל העמים", המאמין בזכות למימוש ריבונות לכל עם, בכלל זה גם הערבים היושבים איתנו בארץ ישראל – במסגרת מדינית נפרדת, כאמור בהחלטת האו"ם מספר 181 , שעליה נסמכת המגילה . הציונות
|
|