|
|
עמוד:127
והלאה 20 - שנות השלישי : שער 127 על אישיותה ופועלה של ברכה פלאי קרוב"והנה אני עוברת את גיל התשעים, וכבר : כך פתחה פלאי את ספר זכרונותיה למאה שנות זיכרונות נצברו בי . העיניים אינן רואות, הרגליים כושלות, אבל הרוח אולי בחריפות יתר . זכרונותי חדים וערים במוחי, כאילו היו – פועמת והראש עובד שלשום ; ולעתים נראה לי מוזר ש'ראש' זה שלי, חרף גילו, אינו - אירועי תמול חשוב גם על עניינים שלעתיד לבוא"להוגה רק במה שקרה בעבר, אלא ממשיך עד סוף ימיה, על אף שהגוף וחושיו כבר בגדו בה, ורוב חבריה ) . 7 : 1985 ( פלאי, הלכו לעולמם, המשיכה פלאי למלא בנחישות את יעודה . במאמר הביקורת שלו עזר מאישיותה : - על ספרה מתפעל בן ר חייה של ברכה פלאי, הגברת הזקנה, המתמידה לבוא מדי בוק למשרדה שבבניין הדפוס המשוכלל והחדש של הוצאת 'מסדה' נקראים כאגדה שכולה מציאות, מאבק יומיומי, עיקש, – בגבעתיים שהותיר, גם לדבריה, לא פעם צלקות בקרב ידידים וקרובים ; אך היא חוזרת ומדגישה, שוב ושוב, שמעולם לא ביקשה תכשיטים ומותרות י להתעשר, אלא רק בהוצאתו לאורלעצמה, מעולם לא רצתה בכסף כד ) . 85 / 1 / 4עזר, - ( בןשל הספר העברי עזר : - ועוד כותב בן לא רק למו"לים יש הרבה חומר למחשבה לאחר קריאת סיפור חיים כיצד מקימה אשה, במו ידיה, תשלובת של הוצאת – מרתק ( ספרה ) ספרים, מערכת הפצה ודפוס משוכלל, כשנקודת ההתחלה כל עיקרה – העזה, ועקשנות רבה, ולאו דווקא משאבים כספיים רביםיוזמה ו בעקיפין על – אלא יש בזיכרונותיה של ברכה פלאי גם מעין תשובה הרבה טענות הנשמעות בשנים האחרונות לגבי מעמד האשה בחברה הישראלית, שלא לדבר על מאבקן של הפמיניסטיות . לפנינו סיפורה
|
נייגר, מוטי
|