|
|
עמוד:538
מוטי נייגר, מו"לים כמתווכי תרבות 538 . בהיבט זה אפשר להביןויוצרי מקורקונים, כשזו מושכת אל ההוצאההתדמית הוצאה בעלת אופי אליטיסטי ואוריינטציה – שיגרתי בין "בבל" - את השידוך הלא ופולארית, המסחריתובין "ידיעות אחרונות", ההוצאה הפ – חברתית והקפיטליסטית . כל אחת מבקשת ליהנות מיתרונותיה של האחרת . עמית רוטברד, העורכת של "בבל", אמרה כי "רצונה של 'בבל' להתרכז בענייני המערכת כלכלי בידיה של הוצאת 'ידיעות אחרונות' . נבע מכך - ולהשאיר את הצד השיווקי בו" . ציגלר, שערכה את "פרוזה"שזהו צד חלש, שהוצאת 'בבל' לא הצטיינה באותה העת, אומרת כי "יש תקווה, שתנועה של סופרים לעברנו תמשך בזכות השם שיצרה לעצמה ההוצאה [ "בבל" ] על המדף וגם בקרב הסופרים" . הקשר עם עיתון "ידיעות אחרונות" חדרו של מנהל הוצאת "ידיעות אחרונות", דב אייכנולד, נמצא רק מטרים ספורים ימים", מוסף הפנאי של "ידיעות אחרונות", שהיה במשך 7חדר עורך המוסף "מ מכלל קוראי % 70 - שנים ארוכות העיתון הנקרא ביותר במדינה ( שתפוצתו הייתה כ העיתונים בעברית ) . כתבה על ספר במוסף זה, לא כל שכן כתבת שער, היא מתכון עממית - רתיתלמכירתו המסיבית . אם אפשר לדבר על "מדורת שבט" תקשו בישראל במשך תקופה ארוכה, טרום עידן "ישראל היום" בתקשורת המודפסת, הרי אפשר להזכיר את "ידיעות אחרונות" כאחד המרכזים של הישראליות . אמנם נראה, שלהוצאת "ידיעות אחרונות" יש אפוא יתרון על ההוצאות אחרות, אך ניתן לצפות, שהיתרון יהיה מוחץ הרבה יותר . המוסף הפוליטי של העיתון נוטל חלק בתמיכה בהוצאה . כאן נהוג מהגם מכנה "סינכרוניזציה בין העתון וההוצאה", קרי, זיקה בין ההוצאה וביןאיכנולדש האירועים השוטפים במדינה ובחברה, שהעיתון עוסק בהם . ספרי האקטואליה והם נקראיםנתמכים בגליונות החג, בהם מתפרסמים פרקים מתוך הספרים הללו בידי המוני קוראים . באופן זה נמכר, הספר על אהוד ברק, "חרקירי" ( מאת למשל, בעשרות אלפי עותקים . ) ,2002העיתונאי רביב דרוקר,
|
נייגר, מוטי
|