מבוא

עמוד:13

מבוא 13 אתמקד בשנים 1967 – 1969 ואראה כיצד גיבשה ממשלת ישראל, בהובלת שר הביטחון דאז משה דיין, שיטה שנועדה לשלוט באוכלוסייה הפלסטינית שבגדה המערבית וברצועת עזה . הֶגיון השיטה לא היה ביטחוני גרידא ואי אפשר לתמצת אותה בביטויים שגורים כמו הפרד ומשול או שיטת המקל והגזר, אף שתכסיסים טקטיים שכאלה היו ודאי חלק ממנה . בספר שלפנינו נסקור רשת סבוכה של שיקולי ביטחון ושיקולים של מדיניות חוץ ופנים שהיו כרוכים אלה באלה במהלך התגבשותה של שיטת שליטה זו . נַראה גם כי השליטה באוכלוסייה – ולא רק באדמה – שימשה לממשלה אמצעי לקידום מטרותיה בסוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי - ערבי : שאלת הגבולות, השאלה הדמוגרפית, סוגיית ירושלים והמקומות הקדושים ושאלת פליטי 1948 . אם כן, לדרכי השליטה שהתוותה ממשלת ישראל בשנתיים הראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים היה משקל בעיצוב חייהם של יהודים וערבים בין נהר הירדן לים התיכון . כעת אבאר מספר היבטים חשובים בספר . ראשית אציג את נקודת המבט שדרכה מחקר זה מציג את ממצאיו ; שנית, אסקור את מקומו של ספר זה ביחס לספרות הקיימת על תולדות הכיבוש הישראלי ; שלישית, אציג את מבנה הספר ואת ההיגיון העומד מאחורי חלוקת הפרקים ; ולבסוף אסלול את הדרך אל נקודת ההתחלה של הכיבוש על ידי סקירת ההקשר ההיסטורי והפוליטי של היחסים בין מדינת ישראל לפלסטינים ולמדינות ערב בשנים 1948 – 1967 . הכיבוש מנקודת המבט של השולט בספר זה אני בוחן את תהליך התגבשותה של שליטה צבאית באוכלוסייה אזרחית מנקודת המבט של בעל הסמכות הגבוהה ביותר בשטח, הצד השולט – ממשלת ישראל . מיד עם תום מלחמת ששת הימים ניכסה לעצמה הממשלה את הובלת תהליך קבלת ההחלטות בשטחים והותירה לכוחות הביטחון – צה״ל, המשטרה ושירות הביטחון הכללי ( שב״כ ) – את הביצוע . ההנחה שעמדה מאחורי חלוקת אחריות זו הייתה שהשליטה בפלסטינים אינה נושא צבאי טהור שאפשר להשאיר לטיפולם של מפקדי צה״ל, אלא נושא בעל השלכות מהותיות על מאפייניה של מדינת ישראל בעתיד . סביב שולחן קבלת ההחלטות ישבו אפוא לצד אנשי כוחות הביטחון גם אנשי משרד ראש הממשלה, משרד החוץ, משרד האוצר, משרד הפנים, משרד העבודה וגופים נוספים . השחקנים העיקריים בספר זה הם חברי ממשלותיהם של לוי אשכול

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא