|
|
עמוד:14
נגמר . אומנם עדיין לא במלוא כוחותיי, אבל לאט לאט אתחזק והכול יחזור להיות כשהיה . כמה תמימה הייתי . כמה מעט ידעתי על הצפוי לבוא . לו מישהו היה אומר לי שרק שנתיים מאוחר יותר אתחיל להרגיש שאני חוזרת לעצמי, לא הייתי מבינה כלל על מה הוא מדבר . "אתה טועה", הייתי אומרת, מן הסתם, "מדמיין . אני בריאה - הרי החלמתי . חוץ מזה, הרי אני אוכלת בריא, מתאמנת לא מעט, חזקה, הכול יהיה בסדר . כמה ימים, שבוע שבועיים גג, ואחזור לעצמי" . כמה מעט ידעתי והבנתי, כמה מעט ידענו כולנו על הווירוס המתעתע הזה ועל מה שהוא עתיד לעולל לי ולרבים אחרים . * כמעט חודש קודם לכן, ביום שבת, חמישה בספטמבר, ישראל בעיצומו של הגל השני של הקורונה . בתקשורת כבר מדברים על כך שכפי הנראה יכריזו בקרוב על סגר נוסף . אבל היום עדיין אין הגבלות, אז דני ואני מתכוננים לצאת לסייע לנועם, שבדיוק עבר לדירה שכורה בתל אביב עם בת זוגו נועה . כמעט חצי שנה הם גרו לסירוגין איתנו, בהוד השרון, ובבית הוריה של נועה, ברעננה . ציפה לנו יום של צביעה, ניקיון, סחיבות, סידורים . אנחנו בדלת ופתאום מגיע הטלפון שכמעט כולנו חששנו ממנו באותה העת . הטלפון לא היה ממשרד הבריאות או חמ"ל פיקוד העורף, אלא מידיד שהיה איתי באותה ההרקדה ושמע שהייתה שם חולה מאומתת . "מה פתאום ? אני מרגישה מצוין, לא נראה לי שנדבקתי", עניתי לו . "לא יודעת מי זו החולה, אבל מניחה שלא הייתי לידה די זמן כדי להידבק" . כשניתקתי, דני ואני תהינו אם להמשיך כמתוכנן, הרי נועם מחכה לסיוע שלנו ואנחנו לא רוצים לאכזב אותו . מתלבטים, מתייעצים, ובסוף אני מחליטה להישאר בבית, רק ליתר ביטחון, ודני הולך לבד . זה גם קצת כיף - התפנה לי היום, והרי יש לי כל כך הרבה עבודה שממתינה . ומה בנוגע לבדיקת קורונה ? אראה איך שירה ילון-חיימוביץ 14
|
|