|
|
עמוד:10
הרעיון לכתיבת הספר החל להתגבש בשלבים העוצמתיים של ההתמודדות שלי עם התופעות ארוכות הטווח של הקורונה, שלבים שבהם עוד בקושי הצלחתי לחשוב, ודאי שלא לשמר מחשבה קוהרנטית לאורך זמן . ככל שהוספתי לתעד, ככל שהמחברות הצטברו, חשבתי שייתכן שבסופו של דבר אעשה איתן משהו . כאשת מקצוע, כחוקרת וכמרפאה בעיסוק, הנחתי שאולי אוכל לנתח את הנתונים באחת מגישות המחקר המקובלות במחקר האיכותני . תהיתי אם גם אחרים יוכלו להיעזר באופן כלשהו בתובנות המקצועיות והאישיות שגיבשתי לאורך הדרך . גם כאשר התחלתי לעבד את כל המידע שהצטבר אצלי בשמונה מחברות, למעלה ממאה ושמונה אלף מילים, כיוונתי למסמך מקצועי באופיו . אך בניגוד למחשבות ולתכנון, במפתיע, יצא לי סיפור . אינני מספרת סיפורים מטבעי, נהפוך הוא . במפגשים חברתיים אני תמיד מתפעלת מאותם אנשים ונשים שמסוגלים לקחת חוויה, שאני כפי הנראה הייתי מסכמת במשפט או שניים, ולרתק את כל הנוכחים דקות ארוכות בסיפור מעניין ועשיר בפרטים . אף פעם גם לא ידעתי להמציא סיפורים, להבדיל מאבי, שלאורך שנים ליווה את אחי ואותי לפני השינה בסיפור דמיוני שהיה ממציא במיוחד עבורנו . אומנם אימצתי עם ילדיי את מנהג הסיפור לפני השינה, אך תמיד הקראתי להם ספרים שאחרים כתבו, אף פעם הם לא נרדמו למשמע סיפור פרי דמיוני . מעולם לא חשבתי, לא דמיינתי שאמצא את עצמי כותבת סיפור . ובכל זאת, הינה אנחנו כאן . הספר, הסיפור שלפניכם מבוסס כאמור על התיעוד שהצטבר בשמונה מחברות עבות כרס במהלך למעלה משנתיים של תהליך שיקום אינטנסיבי . חלק מהאירועים המתוארים בספר שונו מעט כדי לשמר את רצף העלילה, אך ככלל הוא עוקב במדויק אחר תהליך השיקום . כמו כן, אומנם רבות מהדמויות בספר מופיעות בגלוי, בשמן המלא ובאישורן, אך בחלק מהמקרים מצאתי לנכון לשנות מעט את הפרטים כדי לשמור על פרטיותן . העובדה שאני שירה ילון-חיימוביץ 10
|
|