צבי זמיר: חטיבת "הראל"

עמוד:13

החילונו בשיטת אבטחה לא מסודרת . בספרו מתאר לויצה, את אי­הסדר בהתחלה, וההגדרה "אי­סדר" היא בהחלט מתונה . למעשה, כל מי שרצה בא ונסע בשיירה . לא הייתה הבחנה לא של סוג הרכב, לא של מטרת הנסיעה, לא של תפקידו ויעדו של המשא שהוא נושא אתו . בא ונסע . השיירה לוותה על­ידי הפורמנים, העתודה הירושלמית, תוך אבטחה מהרכב הנוסע, מהמשאיות עצמן, טקסים שבהם נסעו בחור ובחורה במכוניות ליווי, כי באותה תקופה הבריטים היו מחפשים ופורקים נשק מאנשינו . השיטה ה­זו לוותה על­ידי פלוגה ח', מן הצד המ­זרחי של כביש ירושלים ­ תל אביב . היחידות היו יוצאות בלילה מנווה אילו, חוצות את הוואדי על­יד סריס, נעות לאורך הכביש, נמצאות בתצפית, כמובן בלי מכשירי קשר, ותפקידן היה למעשה למנוע שואה . נוכחותן בא 1ור הקרוב איפשרה להם להתערב כאשר הייתה מתעוררת בעיה רצינית באחת השיירות . כבר בינואר למדנו ששיטת האבטחה הצמודה ­ לא משנה אם היא נעשית מכלי הרכב שנעים בשיירה או מכלי רכב נוספים או, בעתיד, ממשוריינים ­ איננה תשובה . נוכחנו לדעת שרכב האבטחה איננו מסוגל לעשות שני דברים : ) א ( לאתר ולהשיב אש למי שיורה מצדי הכביש, ו­ ) ב ( לפתוח את הדרך אם אחד מכלי הרכב נפגע וחסם את הדרך . נעשה ניסיון על­ידנו, בע * רה גדולה של יגאל אלון לאכלס א 1ור, מול סריס, באותו מקום שהיום ניצבת האנדרטה לפורצי הדרך . ■זו אדמה יהודית, וראינו ערך גדול ב 1ה ששם יקום יישוב, ולו גם יתבסס על מחלקה בלבד, שיתן אפשרות לכוח שלנו לחצות מא ? ור נווה אילן לרכסים של באב­אל­ואד מבלי שסריס תאיים על מעבר הכוח . התכנית לא התגשמה, בשעתה, בשל מחסור בכוח אדם או מסיבות אחרות, ושיטת הפעולה של כוחות האבטחה נשארה על פני כל התקופה, בליווי צמוד מצד אחד ובפגיעה בכפרים שמקרבתם או מא­זורם ירו על השיירה . 1ה היה נכון גם לגבי דיר איוב וגם ליאלו וגם לסריס : פיצוא בית, הנחת מוקשים, כדי להרתיע מפני המשך ירי על השיירות שנוסעות מירושלים ואל ירושלים . בסוף מרס, כאשר כבר הגענו למערכה שהייתה, על פניה, די מפותחת, רכב משוריין, קשר בשיירה, פה ושם תצפית אווירית, הגיעה לקיצה שיטת הליווי הצמוד . ב­ 25 למרס, אם אינני טועה, 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא