פרופ' דן הורוביץ

עמוד:11

יש גס שיקול צבאי אופרטיבי . מצב של מלחמות תכופות ) כלומר מספר מלחמות רב בכל פרק זמן ( פועל לרעת ישראל מבחינה צבאית . היתרון היחסי הגדול ביותר של ישראל גלום ביכולתה לצבור הפתעות טקטיות וטכניות, המייצגות את היתרון האיכותי והטכנולוגי של ישראל . ואלה, טבען שהן נחשפות במלחמות . ככל שמספר השנים בין מלחמה למלחמה גדול יותר, ניתן יותר להפתיע­, באופן זה אין היתרון מתבזבז על מלחמה חיונית פחות . והרי דוגמאות : מבחינה טקטית ­ ההתקפה על מטוסי האויב בשדות התעופה במלחמת ששת הימים, ומבחינה טכנית ­ השמדת הטילים במלחמת לבנון . ככל שהמרחק בין מלחמה למלחמה גדול יותר סביר יותר שישראל תפתיע את אויביה . מסתבר אפוא שישראל נמצאת נשכרת מאסטרטגיה דפנסיבית כוללת של הימנעות מיזום מלחמות ­ ובתנאי שההימנעות ממלחמות יזומות לא תחול על מכת נגד מקדימה, נוכח סכנה מידית של יוזמת מלחמה על­ידי האויב . ואמנם גישה זו הייתה מקובלת בעבר : ישראל הייתה מדינה היוצאת למלחמות­מגן או להדיפת איום ביטחוני קיומי ברמה האסטרטגית­מדינית, אך לא למלחמות של ניצול הזדמנויות . עם זאת, היא טיפחה תפיסה אופרטיבית התקפית האומרת, שאם אפשר, צריכה ישראל להכות מכה ראשונה ולהעביר את המלחמה לשטח האויב . קיימת בעיה, שכבר הצבעתי עליה, איך משלבים את השתיים, מתי אתה יודע שהאיום רציני ומצריך מכה מקדימה . זאת שאלה רצינית, גם מודיעינית וגם קונצפטואלית, אך לא אדון בה כאן . מנקודת מבט זו מעניינות לא רק המלחמות שפרצו אלא גם המלחמות שלא פרצו . איומי מלחמה שלא נתממשו מרובים יותר בהיסטוריה הביטחונית שלנו מאשר מקרי העמידה על סף מלחמה שסופם מלחמות שאכן פרצו . חקר המקרים הללו של עמידה על סף מלחמה מבלי שזו תפרוץ, נראה לי אפוא כאחד הנושאים המעניינים למחקר . ומכאן אני מגיע למלחמת לבנון . מדוע אני רואה במלחמת לבנון שינוי התפיסה הביטחונית שהייתה מקובלת עלינו, או סטיה מפורשת ממנה ? א . ראשית, יש בה החלפת התפיסה האסטרטגית­מדינית­הגנתית, המבקשת לשמור על יציבות בזירת הסכסוך הישראלי­ערבי ­ בתפיסה התקפית, האומרת שצריך להשתמש בכוח צבאי בשביל לשנות את הסטאטוס­קוו המדיני . ­ 11­

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא