שמעון פרס

עמוד:11

לעמדותיך . אם אינך יכול ­ תטיף, תהיה אסכולה, תהיה שלס עם עצמך, תפגין­ החטא אינו רק בכך שאין לד רוב, אלא גס בכך שהרוב מצוי בידי אחר . קשה לתאר מה עשה הרוב בישראל בכל התחומים בין 1977 לבין 1984 ­ במלחמה, בכלכלה, במתח העדתי ובדברים נוספים . בתנועה שלנו יש לא מעט נאיביות : חושבים שהעיקר הוא להחזיק בעמדות הנכונות . כותבים מאמר, נושאים נאום, עושים הפגנה ומרגיעים את המצפון­ אני את שלי עשיתי . אבל כך אין פותרים את בעיות העם והמדינה . קיימת בישראל ברית בלתי­כתובה שקשה מאוד להתמודד איתה ­ הברית בין האגף הדתי לבין האגף הלאומי או הלאומני . בגולה יהודים רבים טוענים נגדנו ואומרים : הלא בסך­הכל, למפלגות הדתיות יש רק & W בכנסת ! זה אינו נכון, כי אין כיום עמדה אחת אותה נוקטות המפלגות הדתיות, שה"ליכוד" וה''תחייה" אינן תומכות בה ­ כולל הנושא שהפך לסמל המאבק בין דתיים לחילוניים ­ חוק השבות, או "מיהו יהודי"; ובנושא האקטואלי ­ חקירת השב"כ ­ תומכות המפלגות הדתיות, כמעט בשלמותן, בעמדות ה"ליכוד" . אין לברוח מהברירה האמיתית, ואם יש לי ביקורת על מפ"ם, הרי היא על כך שמפלגה זו ברחה אל מקלטים אידיאולוגיים ובכך החלישה את כוחנו . אינני רואה מה התועלת שהיא הביאה בזה . עמלנו די קשה כדי להגיע ל­ 44 מנדטים בכנסת . אי­אפשר לעשות השוואות עם מה שהיה לפני עשרים­שלושים שנה : היום זה עם שונה ודרכי ההתמודדות גם הן שונות . בכל העולם, וגם בישראל, הבחירות היום הרבה יותר אמוציונאליות מרציונאליות . סיסמה פשוטה כמו : "להרוג שני ערבים", עשויה לשכנע יותר מכל הרעיונות הגדולים שאפשר להשמיע ברחוב . אין להתפעל מזה, אך גם לא להתעלם . אם נוח לנו שייהרס כל מה שבנינו ­ נתעלם מהצורך לגייס רוב, גם תוך ייתור על הגשמה מלאה של כל מה שאנו רוצים . בחיים הפוליטיים מוכרחים לחשוב באופן אלטרנטיבי . הבעיה הלאומית הראשית של ישראל היום היא איך מגיעים לשלום עם שכנינו . מה שקורה בשטח אינו סטאטי . אינני אומר שהערבים עומדים וממתינים לנו בידים מושטות לשלום . היוזמות כולן שלנו הן, וישנן גם אכזבות לא מעטות . גם האפשרות שישראל תיהפך לארץ שוביניסטית, לחלשה מבחינה לאומית ובינלאומית, מייאשת רבים . לכן ברצוני להזהיר את החברים הדוגלים בשלום ולומר להם שהשאיפה לשלום אינה מרשה למישהו מאיתנו לנהוג בקלות דעת בתחום הביטחוני . קלות דעת מסכנת לא רק את ביטחוננו, אלא גם את הסיכוי שלנו לרכוש את אמונו של העם . הבעיה השנייה היא הצמיחה המשקית . לזכות תנועת­העבודה יש לומר ללא היסוס, שבמשך עשרים ותשע שנים בהן הייתה בשלטון, הגיעה הצמיחה במשק, בין אם נעשה הדבר בתכנון, בין אם לאו, ל ^ 9 לשנה . במשך שבע שנות שלטון ה"ליכוד" ירדה הצמיחה ל­ 4י 0 . דבר זה הביא לאבטלה : היישוב גדל ­a % 5 . 2­ % ב 3שנה, וכאשר אין מכינים מקומות עבודה חדשים, אנשים צעירים נידונים מראש לאבטלה ולייאוש . כך גם אי­אפשר להתקדם עם העולם . העולם ממשיך להתקדם, אך אנשים חיים בו בתנאי תחרות, ולא רק בתחום הכלכלי . אני אומר זאת בכאב ומתוך בושה פנימית­ תנאי תחרות קובעים לאן יפנו היהודים . הייתי רוצה שבהיסטוריה שלנו לעולם לא יהיה סיר הבשר גורם מכריע . אבל כבר בהתנסות הראשונה במדבר עשה העם עגל זהב והתגעגע לסיר הבשר . הכל מסתכלים על מה שקורה בדרום אפריקה . אינני יכול להגיד שאין ציונות מחושבת ­ עושים חישוב גלובאלי . ישראל מוכרחה לבנות על ציונות מושכת ולא רק על ציונות מובנת מאליה . 11

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא