|
|
עמוד:13
] 13 [ שלושה ביל"ויים המשוכה של העברית הארכאית של התקופה ועושה את החומר הדוקומנטרי נגיש לקורא בן זמננו . אלה הם המקורות העיקריים שעמדו לרשותי מלבד הזיכרונות, העדויות והמחקרים היסטוריים על יהדות רוסיה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה . היה בעבודתי מן היסוד הארכאולוגי של הסרת שכבות אבק ופיח וחשיפת ממצאים יפהפיים, שנתגלו במעמקי הארכיון, ששם היו מונחים במשך עשרות שנים . מה שעלה מהם היה לא רק הבזקיה הראשונים של התנועה הלאומית, אלא גם דמויות אדם, בעלי כושר ביטוי ועומק אינטלקטואלי ורגשי, שמשום הריחוק הלשוני נשכחו מאיתנו . שנות השמונים של המאה התשע עשרה ראו את ניצניה של תנועה לאומית יהודית . אין בכוונתי להיכנס כאן לוויכוח שרווח בהיסטוריוגרפיה בעשרות השנים האחרונות בשאלה אם הלאומיות היא פרימורדיאלית או המצאה של המאה התשע עשרה . לצורך מחקר זה אסתפק באבחנה בין לאומים ולאומיות . לאומים, כלומר קבוצות אתניות שהיה להן בסיס תרבותי משותף, היו קיימים מאז ימי קדם . אך תנועות לאומיות נוסדו במאה התשע עשרה . במשך מאות בשנים ראו היהודים את עצמם כאומה, ולא רק כדת . הייתה מידה של סולידריות בין יהודים במדינות שונות, ואפילו הרגשה של שותפות גורל . אך תנועה לאומית מחייבת הרגשת אחריות קולקטיבית בנוגע לכל בני הלאום וקיום פעולה רצופה ומתמדת למען השגת שלטון עצמי של הלאום בשטח מוגדר . * זו לא הייתה קיימת . אך ברבע האחרון של המאה התשע עשרה התגבשו בעם היהודי כמה זרמים שנשאו בתוכם גרעינים של תנועה לאומית . הציונות הייתה אחד מהם . בקרב חוקרי הציונות מתנהל ויכוח ארוך שנים בשאלה אם הציונות מקורה באנטישמיות, כלומר בדחיית היהודים מקרב החברה שישבו בתוכה, או במסורת היהודית, שהזינה במשך מאות שנים את רעיון ארץ ישראל וירושלים בתודעת היהודים . גם בנושא זה אין בכוונתי לעסוק כאן . מה שחשוב הוא שלמרות העובדה ששנאת ישראל ופוגרומים היו קיימים במשך מאות בשנים, ומסורת ישראל העלתה את זכר ירושלים על ראש כל שמחה יהודית, כל אלה לא יצרו תנועה לאומית . לכן השאלה היא מה התחדש במאה התשע עשרה שיצר מן הרמץ הזה תנועה חיה ובועטת, יסוד להתחדשות לאומית, תרבותית, חברתית ופוליטית ? * הנושא של לאומיות פזורתית מחייב דיון ארוך שאינו מעניינו של מחקר זה .
|
|