|
|
עמוד:11
[ 11 ] הזה . במשך השנה נוספו פרקים . לפעמים שימשו להוראה . לפעמים היו קול קורא . לכן הספר הזה הוא לא "מדריך כתיבה", ואני מקווה שגם לא אוסף אמירות נבובות . הוא דומה יותר ללחישה על האוזן בעת טיול בפארק, עוד משהו שאני אוהב לעשות עם הסטודנטים שלי מדי פעם . בעיני רוחי הוא מילה באוזנו של סופר צעיר, אם כי נראה לי שהוא יכול להיות סדרת מכתבים אל כל סופר, בהחלט גם אל עצמי . אני נזכר כמובן באמירה של מבקר הספרות סיריל קונולי : "כמה ספרים המדריכים איך לצייר כתב רנואר ? " אני מבין שאולי עצם הניסיון לנתח תהליך שהוא תעלומה במהותו הוא מעשה איוולת, ואף על פי כן אני עושה זאת בספר הזה, בידיעה גמורה שפתיחת תיבת הקסמים עלולה להנחיל לקוראים אכזבה . אך האמת היא שאני נהנה הנאה אמיתית לצפות בסופרים צעירים המתחילים לעצב את תוכן עולמם . אני רודה בסטודנטים שלי . לפעמים הם משיבים לי באותה מטבע . לאמיתו של דבר, אחד העיקרים שאני מנסח בפתיחת סדנה הוא שדם מוכרח לפעפע מתחת לדלת במשך הסמסטר, ושבהכרח, חלק מהדם הזה יהיה שלי . בצירופן של המילים הללו נכשלתי כישלון חרוץ, אני מודה — וכפי שיתברר, זאת סטירת לחי עצמית במידת-מה . אני חומד כישלונות ונכשלתי פה . כי אני עצמי לא הייתי רוצה לקבל עצה שכזאת . אני מייעץ, אני מקווה, אגב קידה ענווה ושאיפה לא לעמוד בדרכה של העצה . מילת אזהרה : פעם, בעת כתיבת הספר Dancer , רומן על חיי רודולף נוראייב, שלחתי את כתב היד לאחד הגיבורים האישיים שלי — סופר שחמדתי כל מילה ממילותיו . הוא היה אדיב עד אין קץ והשיב לי בשישה עמודי הערות כתובים בכתב יד . קיבלתי כל הצעה והצעה שלו, אבל אחת מהן הטרידה אותי . הוא אמר שעליי לקצץ את נאום המלחמה שמתחיל במילים "ארבעה חורפים" . כמעט חצי שנה השקעתי בחלק הזה, והוא היה אחד האהובים עליי בספר . הסופר
|
|