|
|
עמוד:13
] 13 [ פ תח דבר לחשוש . לא שפטנו, גם לא ניתחנו בדרך כלל את עמדותיו של בן-גוריון . הבאנו אותו אל הסיפור במקומות שבהם הוא נכנס כאישיות חשובה לחיוב או לשלילה לשדה הראייה של וייצמן . התוצאה מעניינת למי שגדלו על הזיכרון ואף על ההיסטוריוגרפיה של התנועה הציונית והיישוב, שבה, כידוע, מיוחס לבן-גוריון תפקיד מרכזי שאינו תואם תמיד את מעמדו ההיסטורי הריאלי בזמן נתון . בנושאים רבים וחשובים לא נמצא אפוא את בן-גוריון . מרתקת לא פחות היא ההבנה שרבים מן הדברים שאמר ועשה בן-גוריון היו שיעור שנלמד אצל וייצמן . מצאנו שהקרבה בין השניים הייתה גדולה יותר מפערי הדור, המזג ובעיקר המיקום הפוליטי, המדיני, החברתי, התרבותי והגאוגרפי ביניהם . הביוגרפיה הזו מגוללת את סיפור חייו של וייצמן, לא של מנהיג אחר . אפשר שבסופו של דבר סיפורו של וייצמן, המלוּוה בביקורת הקשרית ראויה, עושה חסד גם עם בן-גוריון . הביוגרף לוקה לא אחת באמפתיות יתר כלפי גיבור הסיפור . נאבקנו בנטייה הזו, אך היא קיימת מעצם טבעו של המפגש הממושך והאינטנסיבי שלנו עם גיבור הסיפור . ככל שהתקדמה העבודה ונמשכה שהותנו עם וייצמן, כן התברר לנו שאין להיסמך על האוטוביוגרפיה שלו מסה ומעש . החלטה כזו מחייבת גישה חד-משמעית ועקבית, שאם לא כן, היה עלינו להסביר שוב ושוב מדוע אנחנו נסמכים על קטע אחד, מתעלמים מן השני או מתווכחים עם השלישי . על פניה זו החלטה תמוהה . שהרי מה מבקש הביוגרף אם לא דיווח בהיר ומסודר מפי גיבור הסיפור שבו הוא עוסק ? מה גם שאוטוביוגרפיה כתובה היטב שכה רבים ציפו לה בשעתה מונחת במקרה זה לפנינו . עם פרסומה בבריטניה, בארצות הברית ובישראל ב- 1949 היו שגמרו עליה את ההלל . אחרים התווכחו עימה בחֳרי אף, משל על פיה יוכרע אם היה או לא היה, ובעיקר איך היה . תפוצתה הייתה גדולה במיוחד, ורבים רואים בה גם היום 1 מקור מחקרי איכותי . אלא שהאוטוביוגרפיה אינה מכתב או יומן הנכתבים בזמן אמת . אף שגם אלה אינם נטולי הטיות, איכותם ידועה . אוטוביוגרפיה היא ניסוח מודע במיוחד למצבו ולמיצובו של הכותב בזמן כתיבתה . מטרתו של כותב האוטוביוגרפיה, יותר משל זה המסתפק בכתיבת ״זיכרונות סתם״, ברורה : כזה הייתי וכך תזכרו אותי . המניפולציה הזו העומדת בבסיס האוטוביוגרפיה באשר היא, היא במהותה של הסוגה הזו . גם אם הכותב או מי שכתבו בשמו ליוו את העבודה במקורות איכותיים, אזי הפרספקטיבה היא לעולם האופן שבו ראה בעל הדברים את חייו בזמן שהדברים נוסחו ואיך הוא מבקש באותו זמן להציגם לקוראיו . מבטו של בעל האוטוביוגרפיה מופנה אל העתיד, כלומר
|
|