|
|
עמוד:12
] 12 [ ה אב ה מייסד עם דייוויד ואן וייצמן החיים היום ברדינג ( Reading ) , בריטניה . דייוויד, יליד 1940 , הוא נכדם האחד של חיים וורה וייצמן, בנו של בנג׳י בכורם . ״אחכה על הרציף בתחנת הרכבת״, כתב דייוויד, ״עם כלב שחור-לבן כדי שקל יהיה לזהותני״ . הכלב היה מיותר . על הרציף המתין חיים וייצמן . השיחות עם דייוויד היו במובנים ידועים מעין פגישת מעט עם סבו . מפגש שני בעל חשיבות במסע הזה היה עם אדם פרגסון ( Fergusson ) , נכדה של בלאנש דאגדייל ( Dugdale ) , היא באפי, בת אחותו המסורה של ארתור ג׳יימס בלפור חשוך הילדים שהייתה לו כבת . רק וייצמן התחרה בליבה על משבצת אהבתה ומסירותה . אדם, מחזאי, היסטוריון וחבר הפרלמנט האירופי לשעבר, היה בן שמונים ב- 2012 והפליא לתאר תחושות וצבעים במחוזות לונדון של וייצמן . בסיור המאלף בהדרכתו הקפיד אדם לומר לעיתים ״איני יודע״, עובדה שתרמה לאיכותה של עדותו . חשובה לא פחות הייתה השיחה הממושכת עם ראומה ויצמן ( כך הם מתעקשים לכתוב, לא וייצמן ) , אלמנתו של עזר, בנו של חיליק ( מיכל ) , אחיו הצעיר של חיים וייצמן . בשפתה העשירה תיארה ראומה את מפגשיה עם וייצמן מ- 1946 ועד הסתלקותו שש שנים אחר כך . השלושה תרמו לביוגרפיה הזו יותר משהם עצמם משערים . אנו מודים להם . יש להיזהר ממילים . אין במילים נכון או לא נכון כאשר מדובר בסובייקט . במקרה הזה הסובייקט הוא חיים וייצמן . כך למשל השימוש שעשה במונח פלשתינה ולעיתים פלשתינה - א״י בהתבטאויותיו כל ימיו ולעיתים אף לאחר שקמה מדינת ישראל . הלכנו בעקבותיו . הדברים נכונים גם ביחס למונחים, כגון : ״יהדות ארץ ישראל״, ״שואה״, ״אסון״ או ״טרנספר״, שנכון לקרוא אותם בהקשרם הביוגרפי וההיסטורי . הם נכונים גם ביחס לאופן שבו הצטיירו המציאות והעולם הכללי, היהודי והציוני בעיני וייצמן . לא התווכחנו . ביקשנו ללמוד עליו ועל עמדתו . הביקורת שלנו עניינה בדרך כלל הרלוונטיות של מעשיו, החלטותיו וגישתו למטרותיו שלו, אלה המוגדרות ואלה המשתמעות . במקרים כאלה אף השווינו או עימתנו עם עמדותיהם של אחרים ועם תמונת המציאות ההיסטורית כפי שהיא מתוארת במחקר . וייצמן חלם, כנראה, ברוסית, סיפר בדיחות ביידיש ודיבר וכתב בשנים שבהן הביוגרפיה הזו עוסקת בעיקר באנגלית . הוא נדרש לגרמנית ולצרפתית לעת מצוא . העברית, שבה התקשה, הייתה שמורה אצלו להזדמנויות חגיגיות . מערכת יחסים מיוחדת שררה מאמצע שנות השלושים בין חיים וייצמן ובין דוד בן-גוריון . שניהם העריצו את וייצמן . וייצמן זלזל רוב ימיו ושלא בטובתו בבן-גוריון . בן-גוריון ירא את וייצמן גם שעה שכבר לא היה ממי
|
|