|
|
עמוד:10
] 10 [ בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי אבל אם הכרחת את עצמך להיצמד לעין שמאל, היית מוצא אותה תמיד מסתכלת בך בתבונה ובחום : עינו של אדם שמתעניין בכל מה שאתה יכול לספר לו . סארטר ובובואר בוודאי התעניינו עכשיו, כי לאדם השלישי על יד השולחן היו חדשות בשבילם . זה היה חברו המקסים של סארטר רמון ארון, שלמד איתו באֵקול נוֹרמל סוּפֵּרייר . כמו השניים האחרים, ארון בילה בפריז את חופשת החורף . אבל סארטר ובובואר לימדו במשך השנה במחוזות של צרפת — סארטר בלה הַאבְר, בובואר ברוּאן — ואילו ארון למד בברלין . עכשיו סיפר לחבריו שגילה שם פילוסופיה בעלת שם מפותל, פנומנולוגיה — מילה ארוכה כל כך אך מאוזנת איזון אלגנטי עד שבצרפתית, כמו באנגלית, היא יכולה למלא לבדה שורה במשקל יאמבי משולש . ארון אולי אמר משהו כזה : הפילוסופים המסורתיים מתחילים לא אחת באקסיומות או בתאוריות מופשטות, אבל הפנומנולוגים הגרמנים הולכים היישר לחיים כפי שהם חווים אותם, דקה-דקה . הם מזיזים הצידה את רוב הדברים שהניעו את הפילוסופיה מאז אפלטון : תהיות אם הדברים אמיתיים הם או איך נוכל לדעת בוודאות דבר כלשהו עליהם . תחת זאת, הם טוענים שכל פילוסוף ששואל את השאלות האלה כבר נזרק לתוך עולם מלא דברים — או לפחות מלא הופעות של דברים, “פֵנוֹמֵנָה״ ( מן המילה היוונית, שפירושה “דברים שמופיעים״ ) , תופעות . אז למה שלא נתרכז במפגש עם התופעות ונתעלם מהשאר ? התהיות הישנות אינן צריכות להישלל לעד, אלא אפשר לשים אותן בסוגריים, כביכול, כדי שהפילוסופים יוכלו לעסוק בעניינים מעשיים יותר . ההוגה הראשי של הפנומנולוגים, אדמונד הוסרל, סיפק את סיסמת 3 פירוש הדבר : אל תבזבזו זמן על הפרשנויות הגיוס, “אל הדברים עצמם ! ״ שמצטברות על הדברים, ובעיקר אל תבזבזו זמן בתהייה אם הדברים אמיתיים הם . רק הסתכלו על הדבר הזה שמציג את עצמו לפניכם, יהיה הדבר הזה מה שיהיה, ותארו אותו תיאור מדויק ככל האפשר . פנומנולוג אחר, מרטין היידגר, הוסיף זווית אחרת . בכל תולדותיהם בזבזו הפילוסופים את זמנם בשאלות משניות, אמר, ושכחו לשאול את השאלה החשובה ביותר, שאלת ההוויה . מה זה אומר להיות דבר ? למה הכוונה כשאומרים שאתה הוא ? עד שלא תשאלו את השאלה הזאת, טען, לעולם לא תגיעו לשום מקום . גם הוא ממליץ על השיטה הפנומנולוגית : להתעלם מההצטברות האינטלקטואלית, לשים לב לדברים ולתת להם להתגלות לפניך . “אתה מבין, mon petit camarade ״, אמר ארון לסארטר — “ידידי הקטן״,
|
|