|
|
עמוד:13
] 13 [ “מה שלומך ? " שאל . השאלה הזו מפיו עוררה בי תמיד גל של רגש . שנתיים הוא שואל אותי מה שלומי . בכל פעם אני רוצה לספר לו הכול . ה-כול . הרי למי עוד אספר אם לא לאלון ? אבל ידעתי למה הוא שואל, וידעתי מה אנחנו עושים כאן, ועניתי לו את מה שציפה לשמוע . “מצוין" . “איך היה ? " שאל והדליק את הסיגריה . איך היה . מאיפה אתחיל לתאר חודשיים של שיכרון חושים מוחלט . הייתי בדרום אפריקה . חופשת קיץ מהלימודים בפקולטה . אבא שלי קיבל ירושה של עשרת אלפים דולר . לפי חוקי ממשלת דרום אפריקה, יש מס של שבעים אחוז על הוצאת כספי ירושה מהמדינה . אבא שלי, האיש עם הלב הפתוח והכנוע ביותר בעולם, נתן לי מתנה . הוא כתב לי פתק קטן : “אליס יקרה . אנחנו צריכים עזרה ממך . תעזרי לנו לחסוך שבעת אלפים דולר . תיסעי לדרום אפריקה ותגשימי את החלום שלך . עשרת אלפים דולרים עומדים לרשותך . באהבה, אבא ואימא" . איזה חלום להגשים ? איך יכול להיות שפתק קטן מלב ענקי יכול להגשים לי שני חלומות שכמעט מגדירים אותי . להיות עם סבתא שלי ולעשות רישיון טיסה . עם סיום סמסטר האביב טסתי לדרום אפריקה בטיסה מסחרית . לבד . כבר שנה אני טסה לדרום אפריקה בתפקיד . אבל אי אפשר להשוות . הפעם טסתי אל סבתא שלי . האישה שגדלתי בחיקה . שלימדה אותי מה זאת אהבה . שנפשי כרוכה בנפשה כמו גזע עץ הכרוך בענפיו . ולאור יום . בגלוי . בלי אג'נדה . טוב, כמעט בלי אג'נדה . אני מגיעה ללמוד להטיס מטוס ססנה . אבל את הלילות ואת סופי השבוע אבלה עם סבא וסבתא שלי ברחוב קמברלנד בקנסינגטון, יוהנסבורג . הרוטינה הייתה קבועה . הייתי קמה בחמש בבוקר . סבתא כבר
|
|