|
|
עמוד:10
] 10 [ מרחק מחור שחור שעובר במקום . הפליאדות משתעשעות בתופסת בין הכוכבים שבחגורה של אוריון . כולם חוגגים בדממה את עצם היותם מסתורין . פתאום אני רואה ארנב לבן לבוש מקטורן, מסתחרר בלי שליטה אל עבר חור שחור עצום . “מה אתה עושה כאן ? " אני שואלת אותו בפליאה . “אני ? אני מסיפור אחר . . . " הוא עונה ומתפוצץ מצחוק . “אליס ? " קולו של אחי הצעיר ג'ייסון עולה באוזניי . אני אוספת את נפשי ובמהירות האור שותלת אותה שוב בתוך גופי ששוכב על מיטת הגג בבית הוריי . “הבאתי לך תה", אומר ג'ייסון ומתיישב על המיטה . אני מתרוממת ומתיישבת לידו . “אחי, אני חייבת להגיע לשם . אני חייבת להגיע לחלל החיצון" . “אחותי, לא כדאי לך . קר שם . בודד שם . שחור שם" . “אבל אני פשוט חייבת לראות את זה במו עיניי, ולא מכאן . לא מתוך הכדור הכחול, לא מתוך המקום שבו כוח המשיכה מושך את הגוף ואת הלב שלנו למטה . אני חייבת לטייל בין הכוכבים, אחי ! אני רצינית . אפילו כתבתי מכתב לנאסא בארצות הברית . אני רוצה להיות אסטרונאוטית" . “כן, אימא סיפרה לי . אני מקווה שזה לא יהיה כמו עם האופנוע שלך" . “מה זאת אומרת ? " “רצית אופנוע . כולם אמרו לך שזה מטורף, שזה לא מתאים לילדה בת שש עשרה, שאת לא יכולה לנסוע מהוד השרון לאימוני כדורסל ברמת השרון לבד על אופנוע . . . " “אבל יש לי אופנוע ! " “זה בדיוק מה שאני אומר . אני יודע שאם תרצי להיות אסטרונאוטית, את תהיי . אני מעדיף אותך כאן" .
|
|