|
|
עמוד:10
10 יותר מהתהום ההיסטורית שהפרידה בין הפושעים לקורבנות, תהום שפעם היה נהוג לחשוב כי לעולם לא יהיה אפשר לגשר עליה . או שמא מדובר באשליה ? האם אלה רק הישראלים הצעירים שכל כך משתוקקים ליחסים החדשים עם הארץ האחרת ? האם ההרגשה המתוחה ורדופת האשמה שליוותה בעבר כל נסיעה של גרמני לישראל והפכה אותה למסע של הכאה על חטא, פינתה את מקומה לאדישות חדשה בגרמניה, שהפיצוי לה הוא ראייה ביקורתית של הסכסוך במזרח התיכון ? או שמא תולדות השואה ממשיכות להדהד במציאות מקבילה ועמוקה הרבה יותר בזמן שהאנשים נהנים בחיי הלילה, בסצנת התרבות ועל חוף הים ? עד כמה המצב נעשה טעון בשל בעיית הפלסטינים הבלתי פתורה והמלחמות שמתלקחות שוב ושוב ? ומה חושבים סופרים ישראלים וגרמנים בני הדור השלישי על כל זה ? אם רוצים להתבונן מתחת לפני השטח של היחסים החדשים האלה, אין מדיום מתאים יותר לכך מאשר הספרות . לעומת מאמרים בעיתונות ותוכניות טלוויזיה שמאירים את הבהלה הישראלית לברלין כתופעה אופנתית, טקסטים ספרותיים יכולים לחקור עמוק יותר, לבקר אופנות ולהשתמש בשפה כדי לפרוט חוויות לפרטי פרטים . בטקסטים הספרותיים מהדהד עומק שונה, שבדרך כלל אינו בא לידי ביטוי במדיות אחרות . אבל מה אפשר לספר היום שפעם לא היה אפשר לספר, ואיך ? את השאלה הזאת הציגו עורכי האסופה שלפניכם לכל אחד מהסופרים המשתתפים בה - סופרים ישראלים וסופרים דוברי גרמנית - וביקשו מהם לכתוב טקסטים בנושא נקודת המבט שלהם על הארץ האחרת . כל אחד מהעורכים פנה לסופרים בני ארצו שיכלו לבחור באיזה ז׳אנר לכתוב - סיפור, יומן ספרותי, שיר או מסה . התוצאה הסופית, כפי שתראו, היא מגוונת ורבת רבדים . ועם זאת, הגיוון והעומקים השונים של ההתמודדות עם הנושא מעידים על קווי דמיון מדהימים, גם בין סופרים שמוצאם מארצות שונות .
|
אפיק
|