|
|
עמוד:9
לא נשכח נצא לרקוד 9 החדש, ולא פעם מעוררים עקב כך הדים תקשורתיים . גם יסמין קורמן, הנכדה של אדולק קוהן, כבר היתה בברלין . בקרב צעירים ישראלים טיול בברלין הוא בגדר חובה, אבל לא מפני שלעיר היה תפקיד מכריע בהיסטוריה . האווירה היצירתית והחופשית היא שמושכת את האנשים הצעירים, וכך גם מחירי השכירות הנמוכים והמסיבות, עם הלילות הארוכים והחמים בדיוק כמו בתל אביב . כשם שבחיי הלילה של תל אביב איש כבר לא יופתע למצוא גרמנים צעירים בתוך ההמון החוגג, כך גם אפשר לשמוע לעתים קרובות בסצנה הברלינאית אנשים מדברים עברית באותה מידה שאפשר להיתקל בדוברי ספרדית או אנגלית . ישראלים וגרמנים שותים ביחד, חוגגים ביחד, רוקדים ביחד . אי אפשר לחשוב על ביטוי חיוני יותר לשינוי החוצה גבולות שחולל הדור השלישי, אשר במובן מסוים התנתק מהעבר האפל כמו מבור עמוק ומכאיב . אולי הוא יצא מהבור, אך חשוב לציין שהבור הוא עדיין חלק מעולמו . אבל האם כך באמת התרחשה החזרה הקשה והמפרכת לחיים "נורמליים" ? האם כיום, כאשר רוב הקורבנות והפושעים כבר מתים, החשבון נסגר והעבר התפוגג ? או שתרבות הזיכרון והמודעות לאשמה ממשיכות להתקיים במובן אחר, עמוק יותר ? מה טיבו האמיתי של הקשר בין הישראלים לגרמנים בני הדור השלישי ? אין ספק שבניגוד לעבר, הרבה נושאים כבר אינם בגדר טאבו . כל האנשים שכיום, בשנת 2015 , הם בני עשרים עד ארבעים, גדלו בתרבות ההמונים והפופ הגלובלית . היא סיפקה להם בסיס חוויה משותף, והרבה יותר מכך : מערכת שלמה של בניית זהות . אנשים שומעים אותה מוזיקת פופ באותם שלבים בחיים, אנשים מתלהבים מאותן סדרות טלוויזיה אמריקאיות, קונים אותם מותגים בין - לאומיים, משתמשים באותם שירותי אינטרנט, מחוברים לאותן רשתות חברתיות . נראה שכמו שבין אירופים בני הדור הזה נותרו הבדלים אזוריים תרבותיים בלבד, כך גם בין הגרמנים לישראלים התקבע דמיון תרבותי שבינתיים נעשה דומיננטי
|
אפיק
|