|
|
עמוד:8
8 נדחקה הצדה בתור דבר רחוק ומופשט . בקרוב אנשים ילמדו על השואה רק מתמונות, ממסמכים ומראיונות מצולמים . העובדה שהשואה נדחקה הצדה בהחלט הביאה לשינוי גם ביחסים בין אנשים ; בשניים - שלושה העשורים שבהם גדל הדור השלישי התפתח קשר אחר בין ישראל לגרמניה, בהיבט הפוליטי, וכמו כן חל שינוי בראייה של הישראלים את הגרמנים ולהפך . לעומת הדור השני, שלרוב המשיך לקיים דיאלוג טעון ומרוחק ותמיד עסק בגינונים דיפלומטיים, ניכר כי בקרב בני העשרים עד ארבעים התפתחה גישה חדשה ביחסים, נינוחה יותר ואולי אפילו פחות טעונה . זו ללא ספק מהפכה, אם זוכרים כמה קשה היה חידוש הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה אחרי קום המדינה . חלפו עשרים שנה עד שהצעד הזה קיבל אישור רשמי, ב – 12 במאי 1965 . גם לאחר מכן גרמניה המשיכה להיות הכול פרט ליעד מועדף לישראלים . יהודים שחיו בגרמניה נאלצו לעתים קרובות להתמודד עם גינוי מצד בני משפחותיהם בישראל או בארצות אחרות, שלא תפסו כיצד הם יכולים לחיות בארצם של הפושעים . רבים מבני הארבעים כיום מספרים שגם בילדותם השימוש במוצרים גרמניים היה "אסור" . וללבוש חולצה של נבחרת כדורגל גרמנית על חוף הים בתל – אביב היה דבר שגם יהודים גרמנים שביקרו בישראל העדיפו להימנע ממנו . והיום ? היום המשחקים של נבחרת גרמניה במונדיאל משודרים על מסכי ענק בחוף פרישמן, ולא פעם צופים בהם התל אביבים בהתלהבות יחד עם תיירים גרמנים . ברלין, בירת הרייך של היטלר והמקום שהתחילה בו השואה, נחשבת היום לאחד מיעדי החופשה הפופולריים ביותר בקרב תיירים יהודים, וחיים בה כעשרים אלף ישראלים צעירים ( נכון לסוף 2014 , ייתכן מאוד שהמספר כבר עלה ) שנועלים את נעלי הספורט הגרמניות עם שלושת הפסים, השכיחות כל כך בתרבות הפופ, מאמצים עוד אי - אילו מאפיינים תרבותיים מקומיים, מצהירים בגלוי שזה ביתם
|
אפיק
|