|
|
עמוד:12
יחיל צבן 12 בה בעת הוא נזהר מלהציג את תרבות האוכל הישראלית כשיקוף של הזהות הישראלית, ומעדיף לתארה כשפע של שפות שמתכווצות ומתרחבות, מתפזרות ומתלכדות, לובשות ופושטות צורה, מספרות ומתפרשות . מטרת הספר היא להמשיך את מלאכת הסיפור של האוכל הישראלי, לשחררה מעריצות הטעם הטוב, ממתכוני התנהגות דכאניים ומעבודת האלילים של המובן מאליו . הוא מבקש להוציא את האוכל מהמסעדות, מהסופרמרקטים, מהמקררים, מספרי הבישול, ממעבדות המחקר ומתוכניות הטלוויזיה ולשתול אותו בגן הדמיון והיצירה . שם, כך מספרים, צומח פרי שהוא תאווה לעיניים ונחמד להשכיל . אנשים רבים וטובים ליוו את הספר במהלך כתיבתו . תודה מקרב לב לדרור בורשטיין שהציע לי לכתוב את הספר, ששוחח עמי ארוכות על מתכונתו ושמחשבתו העמוקה מלווה את פרקיו . תודה מיוחדת לאורית מיטל על הקשב, החברות וההשראה, תודה חמה לצבי טריגר על ההערות החכמות והקולעות, תודה לאורי ש . כהן, יאיר גינור, יובל בן נריה, נוגה אריאל-גלור, אורי הולנדר, עירד קמחי, נעמן הירשפלד ואסתר צבן על הקריאה, התיקון והעצה . תודה לכל הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן גוריון שהשתתפו בקורסים "מסיר הבשר לכור ההיתוך", "תאוות ובשרים", "לאכול ולגדול" ו"החלב והדבש" . תודה רבה ליפתח אלוני על הנכונות להפיק ספר שונה ומורכב, ותודה לצוות של הוצאת הספרים "אפיק", אולגה סונקין וטליה בר, על העבודה, ההשקעה והעזרה . תודה לשני ילדי, הלל ותמרה, שהרסו כל תיאוריה והסבר שבספר, ותודה לנילי על כל האהבה שבו .
|
אפיק
|